Page 392 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˘‬

‫בר שילת כבר שית תקבל בציר מבר שית לא תקבל‬ ‫דחוי וא"כ מי הוא אשר חיילי יגבר לומר סברתי‬
‫והקשו תוס' )ד"ה בבציר( אהא דבציר לא תקבל מהא‬ ‫טובה ממהרמ"פ הנ"ל‪.‬‬
‫דתנ )אבות ה‪ ,‬כא( ב ה' שני למקרא ע"ש‪ .‬וקשה‬
‫אמאי לא הקשו כ אגופיה דש"ס ומכניסי אותו כבר‬ ‫‪ „ÂÚÂ‬בנדו דיד לא יועיל כל זה דודאי אשה‬
‫שית‪ ,‬אע"כ צ"ל דהת קאי אב"ד שמכניסי למי‬
‫שאי לו אב ואי לה רשות להכניסו בפחות מבר‬ ‫שילדה אחר מיתת בעלה ונתנה בנה להניק‬
‫שית דאע"ג דגמיר טפי מ"מ חליש טובא ואי זה‬ ‫ואח"כ כשאנו רואי שהב בריא אול והצליח‬
‫ברשות ב"ד לעשות לטובת היתו אע"ג דמצליח‬ ‫בהנקתו א אח"כ תבוא לב"ד להתיר אזי י"ל כנ"ל‬
‫בלמוד‪ ,‬משא"כ מתני' דאבות קאי אהאב שרוצה‬ ‫אבל בעודה מעוברת ניע לה אנחנו שתרעיב בנה‬
‫לעשות מצות עשה שלו מ המובחר ולא בשליחות‬ ‫ותתנהו למיניקת ומי יודע מה יהיה בסופו ויהיו דברי‬
‫הב הוא עושה אלא לקיי מ"ע שמוטל עליו‬ ‫חכמי בזה כעי חוכא וקלקול להתינוק ולא תיקו‬
‫ולמדת את בניכ ‪ ,‬ע"כ לא איכפת לי' במה‬
‫שמחלישו רק שיהי' גמיר טובא‪ .‬ועוד שהאב קיי‬ ‫ואזדא ליה ג ההיתר השני לפע"ד‪.‬‬
‫והוא ר אחריו להבריאו כדמייתי תוס' מש"ס‬
‫דכתובות אבל ביד ב"ד אי רשות להכניסו לתורה‬ ‫‪ È˘ÈÏ˘‰Â‬צרי ביאור קצת‪ ,‬והוא שתת ד' מאות‬
‫על מנת להחלישו‪ ,‬הרי קמ דמכ"ש דאי לנו רשות‬
‫לסכנו ע"מ להרוויחו ממו ואי משו פרוצות אה"נ‬ ‫זהובי משלה להולד לפרנסתו הנה‬
‫שהיה ראוי לעשות תקנה לזה אבל לא למיעקר תיקו‬ ‫קיי"ל כל האומר אי אפשר בתקנת חכמי כגו זו‬
‫חז"ל ולהקל דאפי' משו גזירה לא עקרינ תקנתא‬ ‫שומעי' לו וה"נ יאמר נא התינוק א"א בתקנת חכמי‬
‫דידהו כמבואר ריש כתובות )ג‪ ,‬ב(‪ ,‬והיש"ש הנ"ל‬ ‫וניחא לי במניקת שתשכור הא ולא אחוש לחששות‬
‫חשש משו דחסא להחמיר ולא להקל‪ .‬וא נרצה‬ ‫רחוקות וכולי האי ואולי ואני אשא ואסבול למע‬
‫לתק זה נראה להחמיר שאפי' מת בנה לא תינשא‬ ‫יהי' לי ס ממו כנ"ל ובשג שיהי' קיי קר הא‬
‫ומ"מ ראוי לב"ד שבעיר שיזהירו האשה שא לא‬ ‫לפרנס הב בקטנות עד יגדל ויזכה בשלו‪ ,‬ועוד‬
‫תתעסק ע הב כראוי יאסרוה להנשא ואי כל זה‬ ‫אחרת אני אומר שבזמנינו אלו כמה פעמי שכיחי‬
‫פריצות ומרעיבות בנה ואינה משגיחות עליו עד‬
‫כדאי להקל‪.‬‬ ‫שממילא ימות ותהיה מותרת להנשא ואעפ"י שחז"ל‬
‫לא חשו לזה וה"ל בכלל לא חנקה בנה מ"מ‬
‫‪ ˙Ó‡‰Â‬אגיד שעכ"פ עפ"י שורת הדי אפשר‬ ‫נתקלקלו הדורות בעו"ה והרי זה כמ"ש רמ"א סי'‬
‫י"ז דבזה"ז דשכיחי פריצות האשה שאמרה גרשתני‬
‫שבהצטר כל הסברות הנ"ל יחדיו נוכל‬ ‫אינה נאמנת משו דהשתא מעיזה ומעיזה וה"נ‬
‫להתיר‪ ,‬דהיינו שתזמי מיניקת פנויה שאי עליה‬ ‫דכוותה‪ ,‬וכ"כ יש"ש יבמות פ"ד סי' למ"ד ליישב‬
‫רשות בעל ושכבר מת בנה או עברו עליו כ"ד‬ ‫דעת הרמב" דמייתי טעמא דדחסא משו דהאידנא‬
‫חדש„‪ ,‬שאל"כ נהי' אנחנו גרמא בניזקי לולדה של‬ ‫שכיחי פריצי דלא חסו על ב חביריה עיי ש‬
‫המיניקת ע"כ בעי' שיהי' כבר מת או שעבר עליו זמ‬
‫ההנקה עכ"פ ותשבע המיניקת עד"ר שתניק ולא‬ ‫והנסיו יעיד שכבר ראינו כיוצא בזה‪.‬‬
‫תחזור בה כל כ"ד חדש וכ הא תשבע ככה‪ ,‬וזה‬
‫לפי שנ"ל מלשו שאלתות דרב אחא פ' וירא שמא‬ ‫‡‪ ¯ÓÂ‬אני דכל זה לא יספיק א' אי נמי יטעו הב‬
‫הדר' בה קאי על הא וצ"ל דס"ל דבי ר"ג לא הדרי‬
‫בהו אינהו משו דאי אמר מלכא עקר טורא לא‬ ‫כ מ"מ הכא לאו משו תקנתא דידיה לבד‬
‫הדרא בהו ע"כ ישבעו שניה ויהיה זה במקו גבוה‬ ‫תקנו חז"ל שיאמר אי אפשי בתקנת חכמי אלא‬
‫בערכי העיר וג בהכרזה בבה"כ בפרסו רב ואז‬ ‫משו בני העניי דאתי' לאחלופי במי שלא תעשה‬
‫הואיל והיא מעוברת נסמו על הסוברי שלא חל‬ ‫שו טובה לבנה והוא ימות ברעב בחנ על מג ‪ ,‬ותו‬
‫עליה ש מיניקת כלל ולפי מה שבארתי‪ ,‬ונצרו ג‬ ‫אי היה הוא גדול וטוע כ היה אפשר לקבל הטענה‬
‫רווחא לתנוק במה שתניח ס מסויי )ושעת(‬ ‫א הב"ד ]לא[ יטענו בעבורו שה אביה של‬
‫יתומי ואי לה לטעו מה שהוא חובתו בחולשת‬
‫גופו ואפשר שיסתכ נמי למיתה אעפ"י שיהי' לו‬
‫הרווחת ממו עי"ז‪ ,‬וזה פשוט ואי צרי לראיה‪,‬‬
‫ומ"מ אביא ראיה מהא דב"ב כ"א ע"א ומכניסי'‬
‫אותו כבר שית כבר שבע והדר א"ל רב לרב שמואל‬

‫„‪„"Î „Ú ÔȯÊÂÁ Ô È‡Â ÔȘ¯Ù˙Ó Ìȯ·È‡„ Ô ·¯Î Ï"ÈȘ„ ¯Á‡Ó ˜È ‰Ï ·ÏÁ „ÂÚ ‰Ï ‰È‰È „"Î ¯Á‡Ï„ ÔÏ ‡ÓÈÏ Ô‡Ó„ Ú"ˆ :Á"·Á ˘Ϸ .‬‬
‫‪.·ÏÁ‰ ÈÓÈ „ÂÚ ÂÎȯ‡È ‡Ï Î"Á‡ ‡ÓÏ„Â ˘„Á‬‬