Page 392 - 5
P. 392
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק ב ˙·¢˙ ˘
בר שילת כבר שית תקבל בציר מבר שית לא תקבל דחוי וא"כ מי הוא אשר חיילי יגבר לומר סברתי
והקשו תוס' )ד"ה בבציר( אהא דבציר לא תקבל מהא טובה ממהרמ"פ הנ"ל.
דתנ )אבות ה ,כא( ב ה' שני למקרא ע"ש .וקשה
אמאי לא הקשו כ אגופיה דש"ס ומכניסי אותו כבר „ÂÚÂבנדו דיד לא יועיל כל זה דודאי אשה
שית ,אע"כ צ"ל דהת קאי אב"ד שמכניסי למי
שאי לו אב ואי לה רשות להכניסו בפחות מבר שילדה אחר מיתת בעלה ונתנה בנה להניק
שית דאע"ג דגמיר טפי מ"מ חליש טובא ואי זה ואח"כ כשאנו רואי שהב בריא אול והצליח
ברשות ב"ד לעשות לטובת היתו אע"ג דמצליח בהנקתו א אח"כ תבוא לב"ד להתיר אזי י"ל כנ"ל
בלמוד ,משא"כ מתני' דאבות קאי אהאב שרוצה אבל בעודה מעוברת ניע לה אנחנו שתרעיב בנה
לעשות מצות עשה שלו מ המובחר ולא בשליחות ותתנהו למיניקת ומי יודע מה יהיה בסופו ויהיו דברי
הב הוא עושה אלא לקיי מ"ע שמוטל עליו חכמי בזה כעי חוכא וקלקול להתינוק ולא תיקו
ולמדת את בניכ ,ע"כ לא איכפת לי' במה
שמחלישו רק שיהי' גמיר טובא .ועוד שהאב קיי ואזדא ליה ג ההיתר השני לפע"ד.
והוא ר אחריו להבריאו כדמייתי תוס' מש"ס
דכתובות אבל ביד ב"ד אי רשות להכניסו לתורה È˘ÈÏ˘‰Âצרי ביאור קצת ,והוא שתת ד' מאות
על מנת להחלישו ,הרי קמ דמכ"ש דאי לנו רשות
לסכנו ע"מ להרוויחו ממו ואי משו פרוצות אה"נ זהובי משלה להולד לפרנסתו הנה
שהיה ראוי לעשות תקנה לזה אבל לא למיעקר תיקו קיי"ל כל האומר אי אפשר בתקנת חכמי כגו זו
חז"ל ולהקל דאפי' משו גזירה לא עקרינ תקנתא שומעי' לו וה"נ יאמר נא התינוק א"א בתקנת חכמי
דידהו כמבואר ריש כתובות )ג ,ב( ,והיש"ש הנ"ל וניחא לי במניקת שתשכור הא ולא אחוש לחששות
חשש משו דחסא להחמיר ולא להקל .וא נרצה רחוקות וכולי האי ואולי ואני אשא ואסבול למע
לתק זה נראה להחמיר שאפי' מת בנה לא תינשא יהי' לי ס ממו כנ"ל ובשג שיהי' קיי קר הא
ומ"מ ראוי לב"ד שבעיר שיזהירו האשה שא לא לפרנס הב בקטנות עד יגדל ויזכה בשלו ,ועוד
תתעסק ע הב כראוי יאסרוה להנשא ואי כל זה אחרת אני אומר שבזמנינו אלו כמה פעמי שכיחי
פריצות ומרעיבות בנה ואינה משגיחות עליו עד
כדאי להקל. שממילא ימות ותהיה מותרת להנשא ואעפ"י שחז"ל
לא חשו לזה וה"ל בכלל לא חנקה בנה מ"מ
˙Ó‡‰Âאגיד שעכ"פ עפ"י שורת הדי אפשר נתקלקלו הדורות בעו"ה והרי זה כמ"ש רמ"א סי'
י"ז דבזה"ז דשכיחי פריצות האשה שאמרה גרשתני
שבהצטר כל הסברות הנ"ל יחדיו נוכל אינה נאמנת משו דהשתא מעיזה ומעיזה וה"נ
להתיר ,דהיינו שתזמי מיניקת פנויה שאי עליה דכוותה ,וכ"כ יש"ש יבמות פ"ד סי' למ"ד ליישב
רשות בעל ושכבר מת בנה או עברו עליו כ"ד דעת הרמב" דמייתי טעמא דדחסא משו דהאידנא
חדש„ ,שאל"כ נהי' אנחנו גרמא בניזקי לולדה של שכיחי פריצי דלא חסו על ב חביריה עיי ש
המיניקת ע"כ בעי' שיהי' כבר מת או שעבר עליו זמ
ההנקה עכ"פ ותשבע המיניקת עד"ר שתניק ולא והנסיו יעיד שכבר ראינו כיוצא בזה.
תחזור בה כל כ"ד חדש וכ הא תשבע ככה ,וזה
לפי שנ"ל מלשו שאלתות דרב אחא פ' וירא שמא ‡ ¯ÓÂאני דכל זה לא יספיק א' אי נמי יטעו הב
הדר' בה קאי על הא וצ"ל דס"ל דבי ר"ג לא הדרי
בהו אינהו משו דאי אמר מלכא עקר טורא לא כ מ"מ הכא לאו משו תקנתא דידיה לבד
הדרא בהו ע"כ ישבעו שניה ויהיה זה במקו גבוה תקנו חז"ל שיאמר אי אפשי בתקנת חכמי אלא
בערכי העיר וג בהכרזה בבה"כ בפרסו רב ואז משו בני העניי דאתי' לאחלופי במי שלא תעשה
הואיל והיא מעוברת נסמו על הסוברי שלא חל שו טובה לבנה והוא ימות ברעב בחנ על מג ,ותו
עליה ש מיניקת כלל ולפי מה שבארתי ,ונצרו ג אי היה הוא גדול וטוע כ היה אפשר לקבל הטענה
רווחא לתנוק במה שתניח ס מסויי )ושעת( א הב"ד ]לא[ יטענו בעבורו שה אביה של
יתומי ואי לה לטעו מה שהוא חובתו בחולשת
גופו ואפשר שיסתכ נמי למיתה אעפ"י שיהי' לו
הרווחת ממו עי"ז ,וזה פשוט ואי צרי לראיה,
ומ"מ אביא ראיה מהא דב"ב כ"א ע"א ומכניסי'
אותו כבר שית כבר שבע והדר א"ל רב לרב שמואל
„„"Î „Ú ÔȯÊÂÁ Ô È‡Â ÔȘ¯Ù˙Ó Ìȯ·È‡„ Ô ·¯Î Ï"ÈȘ„ ¯Á‡Ó ˜È ‰Ï ·ÏÁ „ÂÚ ‰Ï ‰È‰È „"Î ¯Á‡Ï„ ÔÏ ‡ÓÈÏ Ô‡Ó„ Ú"ˆ :Á"·Á ˘Ϸ .
.·ÏÁ‰ ÈÓÈ „ÂÚ ÂÎȯ‡È ‡Ï Î"Á‡ ‡ÓÏ„Â ˘„Á