Page 396 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˘„‬

‫]וג [ לא תקשי עלי שו קושיא מהנ"ל ויהיה לזה‬ ‫קדמונית·*‪ ,‬ואפ"ה לא גזרו בצירו שניה שפיר יש‬
‫ראיה מהש"ס‪ ,‬בתחלה אומר מ"ש תוס' )ש ( דהא‬ ‫לדי דאפילו למא דלית לי' דאמימר מ"מ יודה‬
‫דכל שבנקבה ערוה בזכר גזרו עלי' משו שנייה‬ ‫באחי א אמו משני צדדי שלא יוסי לאסור בלי‬
‫אח"כ גזרו והביאו לזה ב' הכרחי ‪ ,‬א' מדלא אסרו‬
‫כלה אלא משו כלה‪ ,‬ואי איתא תיפוק לי משו‬ ‫הפסק‪ .‬כ נ"ל נכו בכונת הרא"ש ז"ל‪.‬‬
‫דבנקבה ערוה וכו'‪ ,‬וההכרח הב' משו דלא קאמר‬
‫]˜‪[„Á‡ „ˆÓ ‡·¯Â˜Â ‰ÏÂÙÎ ‡·¯Â‬‬
‫שייר אחי א מ הא ‪.‬‬
‫‪ Ï" Â‬דיצא לנו סברא מזו לחלק בי קורבא כפולה‬
‫‡‪ ¯ÓÂ‬אני אחר נשיקת עפר כפות רגלי רבותי בעלי‬
‫לקורבא מצד אחד‪ ,‬והאמת כבר נמצא כזה לר'‬
‫התוס' ז"ל ששני ההכרחי יש לדחות‪ ,‬דמ"ש‬ ‫יואל במרדכי דמ"ק סי' תתפ"ז לעני אבלות דאחותו‬
‫לא אסרו כלה אלא מפני כלה ולא אמר בקיצור כל‬ ‫נשואה ובהגה' מיימוני רפ"ב מאבל ורמזה ב"י בי"ד‬
‫שבנקבה ערוה היינו טעמא משו דכלל גדול הוא‬ ‫סי' שע"ד‪ ,‬והחולקי לא פליגי אלא דאפי' באחותו‬
‫בעני זה מה שקורי' לו בי פלוני‪ .‬וזה נ"ל פי' דברי‬ ‫מצד אחד נמי חייב להתאבל‪ ,‬אבל כ"ע מודה דיש‬
‫התוס' )ש כא‪ ,‬א ד"ה אי הכי( שנתקשו בו מהרש"ל‬ ‫סברא להחמיר בקורבא כפולה‪ ,‬וראיה מירושלמי‬
‫ומהרש"א אהא דפרי הש"ס אי הכי אשת חמיו נמי‬ ‫שהביאו ש דהוצר לפרט דאפי' מצד אחד נמי‬
‫לימא בתי אסורה ל ‪ ,‬והקשו תוס' א א חמיו נמי‬ ‫חייב להתאבל וראי' מש"ס דמכות ה' ע"ב גבי‬
‫תימא הכי ותירצו משו דשניות דר"ח איבעיא ל אי‬
‫אחותו מאביו ואחותו מאמו ע"ש‪.‬‬
‫יש להו הפסק או לא ודבריה תמוהי ‪.‬‬
‫‪ Ó"Ó‬מתו דבריה אנו לומדי דאפי' באשת אחי‬
‫]‪[Á"¯„ ˙ÂÈ ˘· ˜ÒÙ‰‬‬
‫א אמו אי לאו דהיה לה ראיות להתיר היו‬
‫‪ „"ÚÏ ‰Â‬כ דמהר" שפירא הקשה בגליו הרי"‬ ‫אוסרי אותה ובסמ"ג איתא באמת לאסור‪ ,‬ומהרא"י‬
‫דדחה נמי לסמ"ג כתב הטע משו דפסק הסמ"ג‬
‫דפ"ב דיבמות )ו‪ ,‬ב בדפי הרי" ( אי אפשר‬ ‫כאמימר להכשיר אפי' באחי אבי אב משמע דאי לא‬
‫שיהיה הפסק לשניות דר"ח‪ ,‬מ"ש א א חמותו‪,‬‬ ‫הוה ס"ל כאמימר לא היה מהתימה כל כ שאוסר‬
‫מאשת אבי אבי אביו דשניה מחמת שאר דקידושי ‪,‬‬ ‫באחי א אמו‪ ,‬והרא"ש בתשובה הנ"ל נמי שכ' אפי'‬
‫ונראה דס"ל לתוס' לחלק דהת הכל בש אבא רבא‬ ‫למא דמחמיר באחי אבי אב ראוי להקל בא א‬
‫קרי ליה‪ ,‬משא"כ בחמותו וחמיו דכבר פסק )הת (‬ ‫עדיי ‪ ,‬י"ל בא א דוקא‪ ,‬אבל באחי א אביו למא‬
‫]הש [ משו"ה מספקא ליה להש"ס‪ ,‬והשתא ממילא‬ ‫דאוסר באחי אבי אביו מא לימא ל להתיר בא‬
‫י"ל דלא הו"מ הש"ס להקשות אהברייתא דשניות‬ ‫אביו‪ .‬ואפי' להפוסקי כבר קפרא דירושלמי דמקיל‬
‫א א חמיו נמי תימא‪ ,‬י"ל למאי דלא ס"ל לברייתא‬ ‫בא אבי אמו‪ ,‬דאע"ג דאיסור אמו אי לה הפסק‬
‫כר"ח דלא גזרו שניות באלו כמ"ש מהרש"א א"כ‬ ‫מ"מ ]כל היכא[ דמפסיק אב אחד ביניה כגו א‬
‫נימא דא א חמיו תימא בתי אסורה ל מ התורה‬ ‫אבי אמו מקיל שיש לה הפסק‪ ,‬וא"כ ה"נ יש להקל‬
‫ובדידי לא גזרו‪ ,‬די"ל דאי זה חדוש כיו שלא‬ ‫באיסור אשת אחי אביו כל שמפסיק א ביניה ‪ ,‬י"ל‬
‫נקראת על ש אותו הבית‪ ,‬משא"כ אשת חורגו‬ ‫לו יהיבנא ליה הא דמיו היינו אי באנו לאסור אחי‬
‫דחורגו נקרא בנו בכל מקו כמ"ש מהרי"ל בתשובה‬ ‫מא אביו ולמעלה‪ ,‬כגו לאסור אשת אחי אבי א‬
‫סימ פ"א‪ ,‬שפיר הוה מילתא דתמיה שלא גזרו בה‬ ‫אביו אבל לאסור אשת אחי א אביו בעצמו אינו‬
‫משו בתה‪ ,‬אבל בא א חמיו אע"ג דבתה הוה‬ ‫דומה לדבר קפרא דהא בר קפרא נמי אוסר בה אלא‬
‫ערוה דאורייתא‪ ,‬מ"מ אי מ התימה מה שלא גזרו‬ ‫ס"ל שיש לה הפסק אבל לאסור בה בעצמה י"ל‬
‫עליה כיו שלא נקראת על אותו הבית דבי חמא‬
‫רבא‪ ,‬אבל מאשת חמיו פרי שפיר דע"כ נקראת‬ ‫דפשיטא לאסור‪.‬‬
‫חותנתו שהרי בירושלמי שהביאו תוס' ש היה ס"ד‬
‫שתיאסר עליו מ התורה משו ארור שוכב ע‬ ‫]·‪[‚"ÓÒ‰ ˙ËÈ˘ ¯Â‡È‬‬

‫‪ ‰ ‰Â‬לכאורה הי' נ"ל להעלות ארוכה לדברי הסמ"ג‬

‫הנ"ל לאסור באשת אחי א אמו מהאב )וא (‬

‫·*‪'¯ .„„ ‡Ï ÂÙ¯ÒÓ È¯˜ ̇‰ ÔÓ ·‡‰ ÈÁ‡ ˙˘‡„ ·‡‰ ÔÓ ·‡‰ ÈÁ‡ ˙˘‡ ÒÂϘ ‡ Ì‚¯˙Ó Â˙„„ ‡ „„ ‰¯Â˙· ·Â˙΢ ÌÂ˜Ó Ïη .‬‬
‫˘‪.Ì˘ ‰¯Ú‰· Î"˘Ó ËÎ 'ÈÒ ˜"„‰Ó ‡"Ú¯ ˙"Â‬‬