Page 397 - 5
P. 397
Ì˙Áסימ קכט ‰ ˘ ¯ÙÂÒ
ר"פ או דבר איסק ,והיה לה נמי כלת הבת ולא חותנתו אי לאו דאשכח לדוד שנשא רצפה בת איה,
היתה נקראת על שמ דנתערבו במשפחה אחרת הרי וא"כ עכ"פ ה"ל לגזור עלה מדרבנ כיו דבתה ערוה
דאורייתא ,ומשו"ה פרי הש"ס מאשת חמיו ולא
קמ דכלת הבת לא נקראת ע"ש הבית. מא א חמיו .ולזה התירו בעצמו כיוונו התוס'
אלא שלא פסיקא כל כ שלא תהא א א חמיו נמי
Î"‡Âלק"מ קושית תוס' דשפיר קאמר לא אסרו נקרא על ש חמותו רבתי ע"כ מייתו מדמספקא לי'
אי גזרו בהו שניות ,ואי ס"ד נקראת על ש חמיו,
כלת הבת אלא משו כלת הב אבל משו קשה קושית מהר" שפירא הנ"ל מ"ש )מא (
כל שבנקבה ערוה לא הי' ראוי לאסור משו שלא ]מאשת[ אבי אבי אביו ,וא"ש פי' התוס' בלי פקפוק.
נקראת על אותו הבית ולא דמי לאחי א מ הא
דקרי לי' דבי דודי ,ואי להשיב על דברי א"כ דכלת ‡˙˘‰Âהדברי ק"ו א בא א חמיו שבתו
ב הב נקראת על ש חמיה ה"נ נימא בא א חמיו
או א א חמותו ולעיל בסמו כתבנו בפי' דברי אסורה מ התורה ויש בדור הזה ערוה
התוס' דלא נקרא ע"ש אותו הבית ,זה אינה קושיה, דאורי' הוה ס"ד דלא גזרו עליה שניות משו דלא
דהכלה נקראת על ש חמיה טפי שהוא ראש נקראת ע"ש אותו הבית כ"ש במי שאי בדורו ערוה
המשפחה ולא החת ע"ש א א חמיו וסברא כזו דאורי' רק משו שאלו היה נקבה היה ערוה מכ"ש
כתב בגליו הרי" ש יע"ש ממילא אזדא ליה שלא נצר לזה טעמא דקרו לי' אבא ואימא רבא
וכה"ג פשיטא שאי לגזור ,וא"כ הא דמסיק רבא
ההכרח הראשו הנ"ל. לאסור באחי א מ הא משו שבנקבה היא ערוה
דאורי' היינו בצירו דבי דודי נמי קרו לי' אלא
Á¯Î‰‰Âהשני משו דלא קאמר שייר אחי הא משו דלית ביה צד אב כלל הוצר לומר נמי כל
שבנקבה ערוה אבל לעול בלא טעמא דבי דודי קרו
מ הא ,י"ל נמי דלק"מ ,דהרואה לי' לא גזרו עלי' אפי' למסקנא דגזרו על שניות
בירושלמי דפ"ב דיבמות )ה"ד( יראה דס"ל דכל הני דר"ח אפי' בלי הפסק מ"מ הני גריעי ,והא דאמר
אחי אב מ הא ואחי א מ האב וכ מ הא כול מ"ש הני מהא הני בתרי קידושי מקרב להו וכו' ולא
לאו משו אחי אב גזרו ,אלא משו אחות אביו אמר בקיצור הא בי דודי קרי לי' ז"א דאשת חמיו
ואמו דאורייתא ,דכל שבנקבה ערוה דהיינו אחיו מ
הא אלו הי' נקבה הי' ערוה דהיינו אחות אמו אפי' נמי חותנתו קרי לי' ,וכ בחורגו כדלעיל וא"ש.
מ הא גזרו נמי על הזכר שהוא אחיו גזרו על
אשתו ,נמצא לפ"ז לא נזכר בברייתא שו שניה על ‡˙˘‰Âלק"מ קושית תוס' מכלת בתו דלא הו"מ
ערוה של אשת אחי אביו כלל. למימר משו דבנקבה ערוה דפשיטא
להש"ס דכלת הבת לא מקרי תו כלתו ,דהבת נכנסת
‡˙˘‰Âי"ל דודאי ה ברייתא שייר טובא ומשו"ה לבית אחר ולשבט אחר ,וכלתו לא מתקריא על
שמיה ,ונ"ל דבזה יובנו דברי הש"ס )ש כא ,ב(
כדחשיב שניות דערות אמו לא חשיב הני דקמייתי עלה דההוא כי כלתא דבי בר ציתנא ודבי
דבר קפרא א אבי אמו וא אבי אביו משו דלא ר"פ בר שמואל ודבי מרי בר איסק והוא תמוה וכי
חשיב כי רוכלא ונקיט עיקר הערוה שגזרו עלי' ממשיל משלי הוא ,ופירש"י )ד"ה כגו ( תמוה יותר
ושביק ומשו"ה לא מפרש איזה יש לה הפסק ואיזו שכתב שהי' לה כלת הב וכלת הבת וכי צרי לזה
שאי לה הפסק ומשוה"נ כדפשוט אחי א מ הא משל .ובאמת בש"ג בש ריא"ז ילי מזה דלא אסרו
לאיסורא לא הוקשה להש"ס דה"ל למיחשבינהו כלת הבת אלא במי שיש לו כלת הב כי הני דמייתי
בברייתא משו דברייתא לא חשיב כל פרטי השניות ואיכא למיגזר דמחלפי אהדדי אבל בעלמא ]לא[,
אבל לשייר ערוה שלימה שגזרו עליה שניות וכל הפוסקי לא הודו לו ,וג עדיי לא הי' צרי
והברייתא לא יזכיר אותה זה הוא שיור .והנה לזה להמשיל משלי ,אבל האמת יורה דרכו דהש"ס
הברייתא נקט ערות א וערות אשת אב וערות כלתו רצה לומר דכלת הב ראוי שלא תהי' לה הפסק מפני
וערות אחי האב לפי הס"ד ,אמנ למסקנא דכל שלעול נקראת כלת פלוני משא"כ כלת הבת ומייתי
)שבזכר( ]שבנקבה[ ערוה למדנו דהברייתא דגזרה מאנשי אלו שהיו מפורס בדורות זה בעשרו וזה
על אשת אחי האב מ הא משו ערות אחות אביו בתורתו ,וזה ר"ל מרי בר איסק באלמותו ,והיה לה
היא ,ובכלל זה נמי אחי הא אפי' מ הא ,דבאחות כלת בני ובני בני וכול נקראי על שמ כלת
אי חלוק בי א לאב ,אבל מערות אחי אב לא
מיירי ברייתא כלל ומשו"ה כדבעי הש"ס אי גזרו על
אחי אבי אביו שפיר מוכיח מדשבקא ברייתא ערוה
שלימה דהיינו אחי אביו ש"מ דלא שיי בה שני'
