Page 46 - 5
P. 46
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק ב ˙·¢˙ „
ולכ מי שאנו רואי שמקפיד ומשמר נפשו מאחת הכא איזהו שוטה ,ומעתה תרווייהו אצטריכא חרש
מהנה ,ע"ד משל שמשמר בגדיו ומקפיד עליה שלא ושוטה והא מהא לא אתיא .והיינו נמי דלא הזכירו
יקרעו ,אעפ"י שעשה כל אינ מעשי בפועל מ"מ די הפתאי דבכלל חרש הוא ,וג הרמב" לא
עדיי נשאר בו שו דעה ,וכיו שנשארה בו שו הזכירו בשו מקו א בהל' עדות דפסול החרש
דעה מועיל עכ"פ לא יהי' מבי ושואל ומשיב הוא מטע אחר משו שאינו ראוי להגיד ואינו
כהוג שיהיו מעשיו כמעשה הפקח בעני זה ,ולא בדרישה וחקירה כמבואר ש בדבריו ,ע"כ הוצר
משו חזקה בעי ד' אלו שיתחזק לשוטה ,אלא שלא
יראו בו סימני פקחות כנ"ל .אמנ הירושלמי נמי לא להזכיר הפתאי בפירוש.
אמרו אלא לר"ה ,אבל לר' יוחנ דסגי באחד מה
ס"ל נמי כנ"ל ,וש"ס דיל לא ס"ל כ אפי' לר"ה ]·ÈÙÏ ˙„ÚÏ ÏÂÒÙ ‰Ë¢„ Ì"·Ó¯‰ ¯Â‡È
אלא כיו דעביד ג' מה אפי' אי באיד בסי' הרביעי ˘‡[˙ÂÂˆÓ Ô·  È
מתנהג כפקח מ"מ דינו כשוטה. ‰ ‰Âהרמב" יהיב טעמא לפסול שוטה לעדות
]˘[ÂÏ ÔÈ ˙ ˘ ‰Ó „·‡Ó˘ ‰Ë משו שאינו ב מצות .ותמה הכ"מ וג
הלח"מ תיפוק לי' שאי בו דעה .ולפע"ד לק"מ כיו
ÔÈÈ„Úפש גב לפרושי דברי רבינו שמחה משפירא דמיירי דשואל כעני ומשיב כהלכה ונהי כיו שעשה
מעשה שטות בפועל לא מהמנינ ליה ,עכ"פ למיחש
שהביא הרב"י בסי' קי"ט וז"ל דלא מחזקי' מיהת בעי שמא האמת כדבריו ויש לחוש לקידושי
בשוטה לגרש עד שיראו בה סימני שטות המפורשי או לגיטי ,או א יבוא להעיד להחזיק ממו כגו
פ"ק דחגיגה ובירושלמי דמס' תרומות .משמע עד להכחיש עדי אחרי המעידי להוציא אמאי לא
שיראו בה כול ופליג קצת אגמרא דיד ,ועיקר סימ ניחוש כלל לדבריו ,ע"כ אמר שהוא מגזירת הכתוב
זה המאבד מה שנותני לו דומיא שטותא יתירתא אפי' יהיו כל דבריו אמת אינו ראוי להעיד כיו
חזו ביה דהוי משחרר עבדו )ב"ב קנה ,ב( ,ובעוד שלא שאינו במצות כמו האשה שהעידה ,וטעמו עפ"י
ראינו סי' זה אפי' בדיקה לא צרי והרי הוא בחזקת ש"ס דב"ק פ"ח ע"א ,וע"ש רש"י ד"ה פסולה לעדות
פקח עכ"ל .ומצאתי להגאו מ' יוס שטיי הרט
זצ"ל בתשובתו שבס' אור הישר )סי' יא(‚ נתקשה וכו' וד"ה אי בכל המצות וכו'·.
בזה הא ש"ס ערו דג באחד משארי סימני
מחזיקי אותו לשוטה ואי אמר דוקא במאבד מה ][ÈÓÏ˘Â¯È‰ ˙Ú„Ï ‰Ë¢ È ÓÈÒ
שנותני' לו ,ע"ש שלא העלה תי' הגו לקושיא זו.
‡ ‡¯·Èמדברי הירושלמי פ"ק דתרומות )פ"א ה"א(
„"ÚÙÏÂצ"ע עוד דמה קאמר דבירושלמי משמע
ומביא תוס' פ"ק דחגיגה )ג ,ב ד"ה דר
דבעי כול הלא הירושלמי קאי לרב הונא שטות( משמע דפליג אהא ,דהרי מייתי כל ד' סימני
ולדידי' ג לש"ס דיל בעי כול ,א אנ קי"ל כר' שוטה בברייתא אחד ועלה אמר רב הונא עד שיהיו
יוחנ ולר"י סגי בשו א' מהסימני בי להירושלמי כול ,וא"כ ס"ל לר"ה דבעי' שיראו בו ד' דברי ,
וקשה קושית הש"ס אי דעביד דר שטות אפי' בחדא
בי לבבלי וא"כ דבריו צ"ע. נמי ,וא"ל כתי' הש"ס דה"ל כי יגח שור חמור וגמל
דעכ"פ סגי בשלשה סי' ולמה לי ד' ,דהא ליכא למ"ד
„"ÚÙÏÂדבריו יתפרשו )כפשטו ( ]כפשוט [ עפ"י דלא סגי חזקה בשלשה פעמי .וע"כ צ"ל דס"ל
להירושלמי דלא כהנ"ל אלא אפי' עביד מעשה
מה שמסיי בירושלמי שהביאו תוס' אמר
ר' אבי מסתברא כר' יוחנ בלבד ממאבד מה שגעו בפועל מ"מ מהני לי' דעתא צילותא.
שנותני לו .רצונו לומר דמסתברא מילתא דר' יוחנ
דבחד סגי לא בכל חד וחד מה דג בהנ שלשה ¯Â¯·Âלי' להירושלמי דאד שנטרפה דעתו לגמרי
מודה ר' יוחנ לר"ה דבעי' שלשת ומה שאמר ר'
יוחנ בחד מנהו רצונו בה חד שמאבד כסותו ס"ל באופ שיהיו כל מעשיו מקולקלי אותו אי
לר' יוחנ דסגי דזהו שטותא יתירתא כמו משחרר לו דעת לשמור כסותו מלקרוע ולשמור עצמו מליל
וללו במקו סכנה או לשמור מה שנותני' בידו,
·.‚Ó 'ÈÒ Ú"‰‡ ·˜ÚÈ ˙ȯ· ˙"¢ 'ÈÚ .˙„ÚÏ ÌÈÏÂÒÙ ˙ÂÂˆÓ È · ̉˘ Ìȇ˙ÙÓ Ú"ˆ ÔÈÈ„Ú .
‚.‡ÂÂÈÏ˜Ó Ë‚‰ ˙„‡ .
