Page 49 - 5
P. 49

‫‪ Ì˙Á‬סימ ג ‪Ê ¯ÙÂÒ‬‬

‫‪ ÏÎÂ‬אלו החומרות בשאי אנו יודעי בודאי שהוא‬                       ‫]„‪[‰Ë¢ È È‬‬

 ‫מכתי אנדגריפי וכדומה‪ ,‬אבל א אנו יודעי‬                  ‫‪.Ìȇ˙Ù‰ ÌÈË¢‰ È È„· ı·Â˜Ó‰ ÔÓ ‰ÏÂÚ‰‬‬
‫בברור אזי אפי' באות המפורשי בחגיגה א שואל‬
                                                 ‫‪ ÏÎ‬שיש לה דעתא צילותא כותב גט לאשתו ובכל‬
             ‫כעני כותב גט לאשתו‪.‬‬
                                                                ‫הדברי דינו כפקח‪.‬‬
‫‪ ‰˘‡·Â‬שנשתטית אפשר שיש להקל יותר עפ"י‬
                                                 ‫‪ ÌÈË¢‰‬העושי מעשה ממעשי תעתועי אפי'‬
‫מ"ש לעיל בדעת רבנו שמחה משפירא‬
            ‫ולמעשה עדיי צ"ע בהא‪.‬‬                 ‫שו דבר מהדברי שעושה כ ג"פ אפי'‬
                                                 ‫שואל כעני ומשיב כהלכה אי בדבריו כלו ‪ ,‬אבל‬
 ‫‪ ȇÓÂ‬דקמ בהאי גברא כפי הנראה לא עשה שו‬          ‫א לא עשה כ ג"פ אזי במה שניהג השגעו נידו‬
                                                 ‫כשוטה אבל במה ששואל כעני ומשיב כהלכה הרי‬
 ‫מעשה בפועל רק מה שמרד באבותיו ומתו‬
‫כתבו דמעלתו ניכר שכבר עתה חזר בו מאות‬                          ‫הוא כפקח לכל דבריו‪.‬‬
‫המעשי וא מדקדק לנהוג כבוד באבותיו הו"ל‬
                                                 ‫·‪ ‰Ó‬דברי אמורי בשאר דברי אבל בהנ‬
‫כחלי לכל דבריו אעפ"י שעדיי דעתו קלושה‬
‫וכיו שיודע ומבי עני הגט ומכ"ש אי מעשה‬            ‫שמנו חז"ל ומכ"ש שטותא יתירא דמאבד‬
‫המרידה לא הי' ג"פ מעיקרא ולא הוחזק ב ועוד‬        ‫מה שנותני לו אפי' בפע אחת שעשה כ יש‬
‫יש להקל שהוא ניכר בו שהוא רק מחמת עצבו‬            ‫לחוש ולהחמיר כדעת הגאוני האחרוני‬
                                                  ‫החולקי על הרב"י וס"ל דלא בעי ג' פעמי ‪ ,‬א‬
‫רוח וכעס וכעובדא דתשו' הרא"ש כלל מ"ג‬
‫שבטור סי' קנ"ד‪ .‬אמנ בהסר יסודות אלו יוסר‬                             ‫לא להקל‪.‬‬
 ‫הבני ועיני מעלתו רואות ולא זר ]ומי[ יחוש חו‬
‫ממנו ע"כ הקדמתי אפי' שיבא מכשורי לא בעינא‬        ‫‪ ̇Â‬חזר בו משטיותיו ואפי' רק עתי חלי שאנו‬

  ‫בעני זה כי אי לו אלא מה שעיניו רואות‪.‬‬          ‫רואי נוהג באות הדברי כפקח ומקפיד‬
                                                 ‫ביותר שלא יבואו לידו‪ ,‬אעפ"י שדעתו קלושה‬
‫‪ȇ˙ÈÏ˙ Á¯ÈÏ „"ÂÈ '‰ ÌÂÈ ·"Ù .‰Î¯·· ÌÈÈÒ‡Â‬‬        ‫וחלושה מאד‪ ,‬מ"מ א מבי עני הגט ושואל ומשיב‬
                                    ‫˙˜‪.˜"ÙÏ Ë"Ò‬‬  ‫כעני ה"ז כותב ונות גט לאשתו‪ .Â‬ויש לדקדק בזה‬

‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬                                     ‫הרבה כמ"ש הרמב" בעדות הנכפי ‪.‬‬

     ‫‪‚ ÔÓÈÒ‬‬
‫]·‪[‰Ë¢ È˘Â¯È‚ ÔÈ Ú‬‬

‫איש ע אשתו‪ .‬ויש להסתפק א יכול לפטרה בגט‬          ‫˘‪˙"˘Î ˜È˙Ú ‡ÏÓ ‡ÏÙÂÓ‰ ·¯‰ ‰"‰Ï Ë"ΠÌÂÏ‬‬
                  ‫פטורי או לא‪.‬‬                        ‫‪.‡"ÚÈ ÒÂ˘Ë ˜"˜„ „"·‡ È" ·ÈÏ ˜ˆÈ‡ Â"‰Ó‬‬

         ‫]‪[‰ËÈ‚ ˙‡ ¯ÂÓ˘Ï ˙Ú„ÂÈ‬‬                   ‫‪ „"Ú‬אשה אחת מנעוריה הי' דעתא קלושתא צילותא‬

‫‪ ‰ ‰Â‬זה אי ספק שלא הגיעה לשיעור אינה יכולה‬       ‫ומשו כ לא נישאת לאיש עד שהיתה בת ל"ד‬
                                                 ‫שני ואביה היותו ת"ח ונגיד ע ‪ ,‬אתיא חד מאינשי‬
‫לשמור גיטה דא"כ לא הי' מעלתו מזדקק‬               ‫דעלמא ויהיב עיני' בה ונשאה להתחת ע גדולי ‪,‬‬
‫לסדר לה קידושי דאינה יכולה לשמור קידושה‪,‬‬         ‫ואמה חורגתה התחייבה עצמה לבדקה בדיקת טהרה‬
‫ואפי' קידושי דרבנ לא תקינו לשוטה כמבואר ר"פ‬      ‫לבעלה בכל זמ ועיד ‪ .‬ואמנ האשה השטיא הנ"ל‬
‫חרש ואע"כ יכולה לשמור קידושיה וקידושיה‬           ‫הטעתה את הא חורגת הכשילה )ה(בעלה בכמה‬
‫קידושי ]קיב‪ ,‬ב[ דאורייתא בלי ספק וממילא מתגרשת‬   ‫בעילות אסורות עד שראו שאי אפשר לדור ע נחש‬
‫מ התורה‪ ,‬א הספק א הגיעה בשטותה לשיעור‬            ‫בכפיפה אחת והסכימו האב והבעל לעשות פירוד‬
‫אינה יכולה לשמור עצמה מההפקר דמדרבנ אינה‬         ‫בי הדביקי והאשה ג היא נתרצת בריצוי גמור‬
                                                  ‫להתגרש מבעלה בטענות שאינו נוהג כבוד כדר‬

‫‪‡"Á χÈÎÏÓ È¯·„ ˙"¢ Î 'ÈÒ Ú"‰‡ ·‡ÂÈ ˙˜ÏÁ ˙"¢ 'ÈÚ .ËÙ 'ÈÒ Ú"‰‡ Ìȯه ˙È· ˙"¢·Â ‚"Î˜Ò „"Ù˘· ‡ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ‚"Ó¯Ù '¯ .Â‬‬
                                                         ‫‪.‚Ú˜ 'ÈÒ Ë"ÂÈ ‚ ÂÚ ˙"¢·Â ,ÊÎ 'ÈÒ Ú"‰‡ ‰ÈÁ ˘Ù ˙"¢· ÂÎ 'ÈÒ‬‬
   44   45   46   47   48   49   50   51   52   53   54