Page 47 - 5

‫‪ Ì˙Á‬סימ ב ‪‰ ¯ÙÂÒ‬‬

‫‪ ‰Ê·Â‬יבואו כהוג דברי הרשב"א )שו"ת ח"ד סי' רא(‬ ‫עבדו שבב"ב )ש (‪ ,‬ואל תתמה שאמר ר' יוחנ חד‬
‫מנהו וכוונתו רק על מאבד שכ יתפרש ג דברי ר'‬
‫דמביא הרב"י סי' קכ"א ומסתברא אפי' חלי‬ ‫יוחנ ביבמות פ' ע"ב גבי סריס ע"ש בתוס' ד"ה כי‬
‫בעלמא שאינו שפוי לגמרי הרי הוא כפקח בסתמא‬
‫שהוא מדבר בעניניו ואינו קורע בגדיו וכו'‪ ,‬ואעפ"י‬ ‫פליגי וכו'‪.‬‬
‫שהוא תשש עדיי וסימני חליו ניכר בגופו שלא‬
‫נתרפא לגמרי וכו'‪ ,‬אפ"ה בשעת חלימתו הרי הוא‬ ‫]‡˘‪[˙ÈË˙˘ ˘ ‰‬‬

‫כפקח לשעתו עכ"ל‪ .‬והיינו כנ"ל‪.‬‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬נהי דהירושלמי פליג בזה אש"ס דיל ‪ ,‬מ"מ‬

‫]˘‪[ÌÈÓÚÙ '‚ ˜ÊÁ‰ ‡Ï˘ ‰ËÂ‬‬ ‫י"ל היינו בעני שוטה‪ ,‬אבל אשה שנשתטית‬
‫דמ התורה מתגרשת א יכולי לשמור גיטה דאז‬
‫‪ ‰ ‰Â‬אי סגי בפע אחת או בעינ שיתחזק ג'‬ ‫משלחה ואינה חוזרת כמבואר ביבמות קי"ג ע"ב‪,‬‬
‫ומדאמר דבר תורה שוטה מתגרשת ע"כ מיירי ביש‬
‫פעמי משמע מרוב האחרוני דבעי' ג'‬ ‫בה סי' שוטה שבכל מקו ואפ"ה מתגרשת עד‬
‫פעמי והשמלה חדשה )ש ( מחמיר„ ואי ראיותיו‬ ‫שבדקנו בה א משלחה וחוזרת‪ ,‬ועל זה י"ל כל זמ‬
‫מכריעות כלל ומכ"ש מה דמייתי מסי' סריס דלא‬ ‫שלא ראינו בה סי' שטותא יתירתא דמאבדת מה‬
‫דמי כי עוכלא לדנא‪ .‬וראיתי בס' טורי אב להגאו‬ ‫שנותני ‪ ,‬אפי' בדיקה אינה צריכה א משלחה‬
‫בעל שאגת אריה ז"ל )חגיגה ש ( ראי' ברורה דבעי‬ ‫וחוזרת‪ ,‬מה תאמר עכ"פ מדרבנ אינה מתגרשת‬
‫ג"פ דהקשה מאי קמיבעי' להו אי ממקרע לחוד הדר‬ ‫משו דאינה יכולה לשמור עצמה ממנהג הפקר‬
‫בי' חדא דא"כ אי אמר ר"ה עד דעביד כולהו‬ ‫ומשו גרירה‪ ,‬לזה י"ל כיו דמ התורה מתגרשת‬
‫וסכינא חריפא מחת הברייתא דיל ויוצא בעי‬ ‫ורק מדרבנ ‪ ,‬אפשר דנוכל לסמו אהירושלמי דעד‬
‫תרווייהו בהדדי ומקרע סגי לחוד‪ ,‬ותו דכיו דאיכא‬ ‫שיראה בה סימני שטות ביחד או מאבדת מה‬
‫למתלי באימר אנדגריפא ורוח רעה א"כ בעי' ע"כ‬ ‫שנותני לה מתגרשת שפיר‪ .‬והנה הרואה בדברי רבנו‬
‫תלתא דומי' דשור חמור וגמל דאפי' לרבי דס"ל‬ ‫שמחה הנ"ל יראה דקאי אשוטה וכ מייתי לי' הרב"י‬
‫בתרי זמני הוי חזקה‪ ,‬מ"מ במה שנוגע לממו מודה‬ ‫בסי' קי"ט אה דינא דמיירי לעיל מיני' מה‬
‫רבי דבעי' תלתא כמ"ש תוס' יבמות ס"ה ע"א ד"ה‬ ‫ירושלמי דגרירה ע"ש‪ ,‬וא"כ דברי רבינו שמחה‬
‫נישאת וכו'‪ .‬ותי' הגאו ז"ל דבעי' תלתא זמני‬
‫והשתא שפיר איכא למימר דהוה הדר בי' ממקרע‬ ‫מדוקדקי מאוד עיי וק"ל‪.‬‬
‫דכש אי מאבד מה שנותני' לו ג"פ הוי שוטה ה"נ‬
‫במקרע ג"פ‪ .‬אמנ באינ ל ויוצא יחידי אפי' עביד‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬הא דכתב רמב" דאפי' שואל ומשיב כהוג‬
‫חד מניהו ג"פ לא מהני עד שיעשה שלשת ל ויוצא‬
‫מיחשב שוטה‪ ,‬היינו כל זמ דלא הדר ביה‬
‫ומקרע כל א' בפ"ע‪ ,‬דה"ל כשור חמור וגמל‪.‬‬ ‫משטותיה‪ ,‬אבל אי הדר ביה כגו שמקפיד ביותר על‬
‫מלבושיו שלא יקרעו וכדומה בכל הני סימני ‪ ,‬הדר‬
‫‪ Âȯ·„·Â‬ז"ל ניחא לי נמי מה שצל"ע לפמ"ש‬ ‫לפקחותו‪ .‬וכ"כ בשמלה חדשה סי' א' סקמ"ו‪ ,‬אלא‬
‫דהי' לו לפרש דוקא דחזינ מלתא יתירתא סי'‬
‫הרב"י ]אה"ע סי' קכא[ בדעת הרמב"‬ ‫פקחות ולא סגי במה שאינו מקרע כסותו או אינו‬
‫דלשו דבר מהדברי נקרא שוטה‪ ,‬דיצא לו כ‬ ‫יוצא יחידי דומיא דשור המועד דאינו חוזר לתמותו‬
‫מדנקט בה ברייתא ג' סימני ובאיד סי' אחד שמע‬ ‫במה שרואה שורי ואינו נוגח אלא בעי' שיהיו‬
‫מינה לדוגמא נקטינ ‪ ,‬וקשה א"כ מאי קמיבעי' לי'‬ ‫תינוקות ממשמשי בו עיי' ב"ק כ"ד ע"א‪ .‬וה"נ‬
‫אי ממקרע הדר בי' אי אפשר כיו דשמיעה לי'‬ ‫דכוותיה‪ ,‬ולא עוד אלא אפי' יש לו וסת עתי חלי‬
‫הבריתא א"כ תקשי לי' ק' הב"י מ"ט נקט בחד‬ ‫בסי' פקחות ועתי שוטה בעניני הנ"ל‪ ,‬נמצא‬
‫ברייתא ג' ובאיד נקט רק א'‪ ,‬וצ"ל לדוגמא בעלמא‬ ‫בשעה שהוא חלי אינו בחזקת שוטה הנ"ל אפי'‬
‫וה"ה לכל דבר מ הדברי ‪ ,‬ודוחק לומר דה"ה לכל‬ ‫יהי' דעתו קלה ודלה‪ ,‬מ"מ אינו כשוטה אלא‬
‫דבר שיהי' דומה לל ויוצא יצטר ב' סימני ‪ ,‬וכל‬ ‫כפתאי שהזכרתי לעיל שא מבי עניני הגט ה"ל‬
‫דבר הדומה לקורע כסותו יהי' סגי בפ"א ועל זה‬
‫הדוגמא סמכה הברייתא זה דבר שא"א לשמוע‪.‬‬ ‫דעתא צילותא ומועיל באותו שעה‪.‬‬

‫„‪̇ ÈÎ ‰Ë¢ ȯ˜ÈÓ ‡Ï ˙Á‡ ÌÚÙ·„ ·˙΢ Ì˘ Ó"ÂÁ È"·‰ ÏÚ ‚ÈÏÙ„  'ÚÒ ‰Ï 'ÈÒ Ó"ÂÁ (‰Ù‡˜˘È‡ È"¯‰ÓÏ) ÛÒÂÈ ˘‡¯Ó ÔÎ ‡È·‰Â .‬‬
‫·„¯‪.Íη ÂÎ‬‬