Page 16 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫טז‬

‫לשנה‪ ,‬ואיסור דאמירה לא"י בודאי לא שייך בשכירות‪ ,‬דלנפשיה הוא עושה‪ ,‬אלא‬
‫שאסור בזה מפני מראית העין‪ ,‬שנקראת על שמו של ישראל‪ ,‬ויאמרו הבריות‬
‫דשכיר יום הוא ושלוחו הוא‪ ,‬וזהו איסור גמור‪ ,‬דאמירה לא"י שבות‪ ,‬ואסמכוהו‬
‫אקרא‪[ .‬והסמ"ג נסתפק דהוא דרשה גמורה‪ ,‬אבל מכל הפוסקים משמע דהוא רק מדרבנן]‪.‬‬

‫ואפילו כשעושה מעצמו מלאכה בשביל ישראל ג"כ צריך למחות בידו‪.‬‬

‫[דבר האסור מפני מראית העין אינו אסור אלא בתוך התחום של ישוב ישראל]‪{ .‬ס"ק א‪-‬ה}‪.‬‬

‫ב‪ .‬אופן האסור מדינא – להשכירה לא"י לימים‪ ,‬שיתן לו הא"י כל יום ויום שיסיקנו‬
‫כך וכך‪ ,‬אף דגם זה אדעתיה דנפשיה עביד‪ ,‬מ"מ מדינא אסור‪ ,‬דהוי כשכר שבת‪.‬‬

‫{ס"ק ג}‪.‬‬

‫ג[ אריסות ושכירות בשדה‪:‬‬
‫א‪ .‬במקום שרוב העולם נותנים באריסות – שדה מותר להשכירה לא"י בדבר קצוב‪,‬‬
‫דאף דנקראת על שמו כמו מרחץ‪ ,‬מ"מ מותר‪ ,‬דלא יחשדוהו בשכיר יום‪ ,‬שכן דרך‬
‫לקבל שדה באריסות‪ ,‬ויתלו באריסות‪ ,‬ואריסות שרי‪ ,‬דלעצמו עביד {שו"ע וס"ק ו}‪.‬‬
‫ואע"פ שלא לקחה הא"י רק לשליש או לרביע‪ ,‬ויש לישראל הנאה במה שהכותי‬
‫עובד בשבת‪ ,‬שרי‪ ,‬דא"י אדעתא דנפשיה עובד‪{ .‬רמ"א‪ .‬ובמ"ב ס"ק ט דהמחבר ג"כ ס"ל‬

‫כן}‪.‬‬
‫ב‪ .‬במקום שהדרך ליתן גם באריסות – יש לעיין אם הפירוש דרוב העולם נותנין‬
‫באריסות‪ ,‬או אף אם המנהג שוה לשכור פועלים כמו אריסות‪ .‬ומלשון הרמב"ם‬

‫והשו"ע משמע דלהתירא בעינן רובא‪{ .‬ד"ה שכן דרך}‪.‬‬

‫ד[ אריסות ושכירות בתנור‪:‬‬
‫א‪ .‬להשכיר תנורו לאפות בו – דינו כמרחץ‪ ,‬דתנור נמי אין דרך להשכירו וליתנו‬

‫באריסות‪ ,‬ויחשדו דשכיר יום הוא אצלו‪{ .‬ס"ק ז}‪.‬‬
‫ב‪ .‬אם מנהג רוב אנשי המקום להשכירם או ליתנם באריסות – אפילו מרחץ או תנור‬

‫מותר להשכירם לא"י או ליתנם לו באריסות‪{ .‬שו"ע ס"ב וס"ק יא}‪.‬‬

‫ה[ אריסות ושכירות בריחים‬
‫א‪ .‬דין רחיים – דינם כשדה‪ .‬משום דדרכו ליתנו באריסות כמו שדה‪ ,‬ולפיכך להשכירו‬

‫נמי מותר‪{ .‬ס"ק ח}‪.‬‬
‫ב‪ .‬אם אין דרך אנשי אותו המקום ליתן רחיים באריסות – משמע בר"ן דדינו כמרחץ‬