Page 17 - IYUN

‫ערב‬
‫שבת‬

‫(רמב‪-‬רנט)‬

‫עיון ההלכה ‪ ‬סימי רמג ‪ -‬דיי המשכיר שדה ומרחג לכותי יז‬

‫לאיסור‪ ,‬דבאמת תלוי בכל אלו הדברים לפי מנהג המדינה בין להקל בין להחמיר‪.‬‬
‫{ס"ק ח}‪.‬‬

‫שכר שבת‬

‫א[ דין שכר שבת בשדה;‬
‫א‪ .‬בדבר קצוב – שדה מותר להשכירה לא"י בדבר קצוב‪ ,‬דאף דנקראת על שמו‪,‬‬
‫ולהשכיר נמי לא שכיח כל כך‪ ,‬מ"מ מותר‪ ,‬דלא יחשדוהו בשכיר יום‪ ,‬שכן דרך‬
‫לקבל שדה באריסות‪ ,‬ולפיכך יתלו באריסות‪ ,‬ואריסות שרי דאדעתיה דנפשיה‬

‫עביד‪{ .‬ס"ק ו‪-‬י}‪.‬‬
‫ב‪ .‬באריסות‪ ,‬בנותן לגוי חלק מהתבואה – אע"פ שלא לקחה הכותי רק לשליש‬
‫או לרביע‪ ,‬ויש לישראל הנאה במה שהכותי עובד בשבת‪ ,‬שרי‪ ,‬דכותי אדעתא‬

‫דנפשיה עובד‪{ .‬רמ"א}‪.‬‬
‫ג‪ .‬שכר את הגוי לעבוד בו כל השנה ושיטול היהודי כל התבואה מהשדה – אף‬
‫דמדינא בזה ג"כ שרי‪ ,‬דהאינו יהודי אדעתיה דנפשיה עביד‪ ,‬דאף אם לא יזבל‬
‫ויחרוש ויקצור השדה בשבת‪ ,‬יכול לעשות בחול‪ ,‬וממהר בשביל עצמו‪ ,‬מ"מ‬
‫אסור‪ ,‬דיבואו לחשדו בשכיר יום‪ ,‬ולא יתלו באריסות‪ ,‬כשיראו לבסוף שאין לו‬

‫שום חלק בפירות הארץ‪{ .‬ס"ק י}‪.‬‬

‫ב[ דין שכר שבת במרחץ‪:‬‬
‫א‪ .‬אם יש לגוי חלק ברווח המרחץ – אדעתיה דנפשיה עביד‪ ,‬ומותר במקום שנתפרסם‬

‫הדבר [כדלהלן]‪.‬‬
‫ב‪ .‬שכר את הגוי לעבוד בו כל השנה ושיטול היהודי כל הרווח מהמרחץ – מדינא‬
‫אסור‪ ,‬דאם לא יעשה יום אחד יפסיד הישראל אותו היום‪ ,‬א"כ עיקר המלאכה‬

‫בשביל ישראל הוא‪[ .‬וצ"ע באופן שיכול הגוי לבטל יום אחד‪{ .‬אות יד}]‪{ .‬ס"ק י}‪.‬‬
‫ג‪ .‬להשכירו לגוי לימים – צריך שיהיה דוקא בהבלעה‪{ .‬אות טו}‪.‬‬