Page 19 - IYUN

‫ערב‬
‫שבת‬

‫(רמב‪-‬רנט)‬

‫עיון ההלכה ‪ ‬סימי רמג ‪ -‬דיי המשכיר שדה ומרחג לכותי יט‬

‫שלו רק אותן השכנים של המרחץ ומסתמא נתודע להם גם את זה שהשכירו‬
‫לא"י‪.‬‬

‫וצ"ע‪ ,‬דאם ישב בה ישראל מכבר קודם שהשכירו‪ ,‬מאי מהני דהוא עתה ברשות‬
‫אחר‪ ,‬הלא כבר נקרא שם ישראל עליו על ידי זה‪{ .‬ס"ק טו ואות יח}‪.‬‬

‫ד[ עבר והשכירו באיסור‪ ,‬האם שכרו מותר;‬
‫א‪ .‬במקום שאסור רק משום מראית עין – אם עבר והשכירו במקום האסור‪ ,‬י"א‬
‫ששכרו מותר‪ ,‬וי"א שאסור‪ ,‬וכן עיקר (רמ"א)‪ .‬והאחרונים הסכימו דלא פליגי‪,‬‬
‫דבמקום דמותר מדינא כגון שהשכיר המרחץ לא"י לשנה או לחודש‪ ,‬דמשום‬
‫שכר שבת ליכא‪ ,‬דהלא הוא בהבלעה‪ ,‬ואינו אסור אלא משום מראית העין‪ ,‬לכן‬

‫בדיעבד מותר לקבל השכר מהא"י‪{ .‬סקט"ז}‪.‬‬
‫ב‪ .‬בהשכירו לימים‪ ,‬דמדינא אסור [או בקבלנות לשנה באופן שאסור מדינא] ‪ -‬אפילו הביא‬
‫הא"י מעצמו מעות‪ ,‬אסור לקבל הימנו‪ .‬ואם המלאכה מוטלת על ישראל‪ ,‬עיין‬

‫ריש סימן רמה‪{ .‬ס"ק טז ואות יט}‪.‬‬