Page 300 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫ש‬

‫ברגלים‪ ,‬כגון שהוא טלה קטן‪ ,‬אינו רשאי להחשיך‪ ,‬דאינו רשאי להביא‪ ,‬דאסור‬
‫לטלטל בעלי חיים‪ ,‬שהם מוקצים (שו"ע)‪ ,‬ואפילו היו מחיצות שלמות היה אסור‬
‫עכ"פ משום מוקצה‪ ,‬ונמצא שהוא מחשיך בשביל דבר האסור לעשות בשבת‬
‫ואסור‪{ .‬ס"ק ה}‪ .‬וכו"ע מודים בזה‪[ ,‬ונקט לשון וי"א מפני שכן דרך המחבר במקום שלא‬

‫נמצא דין זה מפורש בשאר פוסקים]‪{ .‬ס"ק ד}‪.‬‬

‫סעיף ג‬

‫ב] "ודבר דבר"‪:‬‬
‫א‪ .‬בדבר הרשות‪ ,‬האם מותר לומר לחבירו‪( :‬א) לך למקום פלוני למחר ‪ -‬שרי‪{ .‬ס"ק י}‪.‬‬

‫(ב) לך למקום פלוני למחר לקנות ‪ -‬אסור‪{ .‬ס"ק י}‪.‬‬
‫ב‪ .‬בדבר מצוה‪ ,‬האם מותר לומר לחבירו‪( :‬א) לך למקום פלוני למחר לקנות ‪ -‬יכול‪.‬‬

‫{שו"ע וס"ק י}‪.‬‬
‫(ב) לקצוץ סך‪ ,‬ובאיזה אופן‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬יכול לומר לו‪ ,‬לא מצאת במנה קח במאתים‪,‬‬
‫ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח‪ ,‬כלומר שלא יאמר לו סך ידוע שלא להוסיף עליו‪.‬‬
‫וכן אם לקח ממנו בשמונה לא יאמר תן לי עוד בשנים ואהיה חייב לך עשרה‬
‫(שו"ע)‪ .‬הגה‪ :‬ואם אי אפשר לו אלא אם כן יזכיר לו סכום מקח‪ ,‬מותר בכל ענין‪,‬‬
‫דהא צרכי מצוה הוא‪ .‬ויש אוסרים בכל ענין‪ .‬וכן עיקר‪( .‬רמ"א)‪ .‬דכיון דהוא דרך‬

‫מקח וממכר ממש‪ ,‬לא התירו בשום גווני אפילו לצורך מצוה‪{ .‬ס"ק יד}‪.‬‬
‫(ג) לילך למקום פלוני לקנות בשבת ‪ -‬אסור אף שהוא לדבר מצוה‪{ .‬ס"ק יא}‪.‬‬

‫סעיף ד‬

‫ג[ שכר שבת‪:‬‬
‫א‪ .‬שכרו לימים‪ ,‬שבעד כל יום יתן לו כך וכך‪ ,‬והוא שמר גם בשבת‪( :‬א) האם נותן לו‬
‫שכר שבת‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬א"צ לשלם לו עבור יום השבת‪ .‬ואפילו אם הוא רוצה ליתן לו‪,‬‬

‫אסור לשכיר ליקח השכר‪ ,‬מדרבנן גזירה משום מקח וממכר‪{ .‬שו"ע וס"ק טו‪-‬טז}‪.‬‬
‫(ב) האם מותר בדרך מתנה ‪ -‬מותר‪{ .‬ס"ק טו}‪.‬‬

‫ב‪ .‬האם אחריות שבת עליו ‪ -‬אין אחריות שבת עליו‪ ,‬ואם אירע בהן קלקול בשבת‬
‫אינו חייב לשלם‪{ .‬שו"ע וס"ק יז}‪.‬‬