Page 295 - IYUN

‫ערב שבת כניסת ליל שבת יום השבת הבדלה צרכי שבת מוקצה מלאכות צרכי מאכל מלאכת שמירת גזירות קטן‬ ‫(רס‪-‬רסו)‬ ‫עיון ההלכה ‪ ‬סימי שה ‪ -‬במה בהמה יוצאת בשבת רצה‬
‫(רמב‪-‬רנט) שבת (רסז‪-‬רפ) (רפא‪-‬רצג) (רצד‪-‬ש) (שא‪-‬שז) (שח‪-‬שיג) (שיד‪-‬שכא) (שכב‪-‬שכד) עכו"ם גופו וממונו ותולדות (שמג)‬
‫(שכה) (שכו‪-‬שלה) (שלו‪-‬שמב)‬ ‫דאע"פ שאין נעשין להם לשמירה שלא לברוח‪ ,‬מ"מ כיון שנעשין לשמירת גופן‬
‫לשמרן מפני הצער שלא יהיו מוכחשים‪ ,‬או מפני צמרן וחלבן ובריאותם וטובתם‪,‬‬
‫הוי להו כמלבוש לאדם‪ ,‬ולא למשא הוא להם‪ ,‬ומותרין לצאת בהן‪{ .‬ס"ק כב וכד}‪.‬‬
‫ב‪ .‬באיזה אופן אסור שמא יפול ואתי לאתויי ‪ -‬דוקא כשקושרים אותם כדי שיצטמקו‬
‫דדיהן ולא יחלבו‪ ,‬דאז מהדק שפיר‪ ,‬אבל אם קשר כדי לשמור חלבן שלא יפול‬

‫לארץ אסור‪ ,‬דלא מהדק שפיר וחיישינן דלמא נפל ואתי לאתויי (שו"ע)‪.‬‬

‫סעיף ז‬

‫ה[ מרדעת‪:‬‬
‫א‪ .‬מה הדין מרדעת על החמור‪( :‬א) בקשורה לו מע"ש ‪ -‬חמור יוצא במרדעת‪,‬‬
‫דמצטער בצינה‪ ,‬דחמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא ליה‪ ,‬ונחשב כמלבוש‪.‬‬

‫ודוקא כשקשורה מע"ש‪ ,‬דאז גלי דעתו מאתמול שצריכה לכך‪{ .‬שו"ע וס"ק כה}‪.‬‬
‫(ב) קשרה בשבת ‪ -‬אם קשרו בשבת‪ ,‬אסור לצאת בו‪ ,‬כיון דלא גליא דעתו מע"ש‬
‫שיהא לה למלבוש‪[ .‬ולפי זה הוי דאורייתא‪ .‬ובתוספות כתבו דכשקושר בשבת מחזי כמתכוון‬
‫להוצאת המרדעת‪ ,‬וגם דמחזי כמתכוון להוליך הבהמה למקום רחוק]‪{ .‬ס"ק כה‪ ,‬ואות כא ועי'‬

‫אות כב}‪.‬‬
‫(ג) מאי שנא אוכף ‪ -‬לא יצא באוכף (שו"ע)‪ ,‬דאין האוכף מועיל לו והוי משוי‪.‬‬
‫דדוקא מרדעת מועיל שהוא מונח על כל הגוף‪ ,‬משא"כ אוכף אין מחמם אלא‬

‫במקום שמונח‪{ .‬ס"ק כח}‪.‬‬
‫ב‪ .‬מרדעת בשאר בהמות ‪ -‬שאר כל הבהמות אסורות (שו"ע)‪ ,‬לפי שאין הצינה קשה‬

‫להן והוי המרדעת משוי‪{ .‬ס"ק כז}‪.‬‬

‫סעיף ח‬
‫ג‪ .‬מרדעת בחצר‪( :‬א) ליתן על חמור‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬מותר ליתן מרדעת‪ ,‬על חמור‪ ,‬מפני‬

‫הצינה (שו"ע)‪ .‬דמשום זה לא חיישינן לטירחא דשבת‪{ .‬ס"ק כט‪-‬ל}‪.‬‬
‫(ב) לקשור בו‪ ,‬קשר שאינו של קיימא ומ"ט ‪ -‬בלבד שלא יקשרנו‪ ,‬מפני שכשקושר‬

‫צריך ליקרב אליו‪ ,‬ונמצא משתמש בב"ח‪{ .‬שו"ע וס"ק לא}‪.‬‬
‫(ג) על הסוס ומ"ט ‪ -‬כיון דלית ליה צער צינה אסור ליתן עליו מרדעת כלל (שו"ע)‪,‬‬

‫הולך‬
‫במדבר‬

‫(שמד)‬