Page 292 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫רצב‬

‫סימן דש ‪ -‬על איזה עבד מצוה על שביתתו‬

‫סעיף א‬

‫א[ שביתת עבדו‪:‬‬
‫א‪ .‬עבד הקנוי לישראל קנין הגוף‪ ,‬ולא מל ולא טבל‪ ,‬וגם לא קיבל עליו אפילו ז' מצוות‬
‫בני נח‪( :‬א) מה הדין במלאכת רבו [ובנותן דמי מלאכה לרבו] ‪ -‬אסור אפילו לא ציוהו‪,‬‬
‫דמסתמא ע"ד רבו הוא עושה‪[ .‬ויש מקילים בדרבנן בסתמא]‪ .‬ומ"מ אם היה עושה‬
‫מלאכת רבו שלא מדעתו‪ ,‬וניכר שאינו עושה לדעתו‪ ,‬מותר וא"צ להפרישו‪ .‬וי"א‬
‫כיון דגוי גמור הוא‪ ,‬אין רבו מוזהר עליו‪ .‬ולמעשה יש להחמיר כסברא הראשונה‪.‬‬
‫(ב) לצורך ישראל [שאינו רבו] ‪ -‬אסור לכל ישראל לומר לו לעשות מלאכה בשבת‬
‫לצורך ישראל‪ .‬ובלא אמירה מותר‪[ .‬ובלבד שלא יהנה בשבת מאותה מלאכה] {ס"ק א}‪.‬‬
‫דדוקא גבי רבו שהוא עבדו אמרינן דמסתמא כל מה שהוא עושה על דעת רבו‬
‫עושה משא"כ בזה אף שהוא עושה לדעת ישראל כל שלא צוהו ומתחיל העבד‬
‫או הגר תושב לעשות מאליו אמרינן דהעיקר אדעתיה דנפשיה עביד להרויח‬

‫לבסוף ממלאכתו ואינו אסור אא"כ מצוהו לעשות {ס"ק יב}‪.‬‬
‫(ג) אמירה לצרכי חולה שאין בו סכנה‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬אסור‪ .‬דכיון דמלאכת העבד אסורה‬
‫מן התורה‪ ,‬לא הותרה בדבר שאין בו פקוח נפש‪[ ,‬דדוקא אמירה לסתם גוי שאינו אלא‬
‫שבות‪ ,‬התירו]‪ .‬ויש חולקים ומתירים בזה‪ ,‬דלא אסרה התורה אלא לעשות מלאכה‬
‫בשביל רבו‪ ,‬אבל לשאר איש ישראל אינו אסור רק מדרבנן‪ ,‬וממילא לצורך חולה‬

‫אפילו אין בו סכנה מותר‪.‬‬
‫וי"א שכל שלא קבל עליו ז' מצות ב"נ‪ ,‬כיון דגוי גמור הוא‪ ,‬אין רבו מוזהר עליו‪.‬‬
‫ולפי זה צרכי חולה שאין בו סכנה וכן צרכי מת ביום טוב ראשון מותר לומר להם‬

‫לעשותו‪{ .‬שו"ע וס"ק ט י ואות ט}‪.‬‬
‫ב‪ .‬האם מותר להשכיר עבדו לנכרי בימי החול‪ ,‬כשמתנה עמו שלא יעשה בו מלאכה‬
‫בשבת‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬מותר‪ ,‬דהנכרי לא יעשה מלאכה בע"כ של עבד‪ ,‬ויש לעבד נאמנות‬

‫ע"ז‪{ .‬ס"ק ב}‪.‬‬

‫ב[ חיוב מחאה ואיסור הנאה ממעשה שבת‪:‬‬
‫א‪ .‬בסתמא‪ ,‬האם נחשב אדעתא דנפשיה‪( :‬א) באדונו‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬אסור‪ .‬דמסתמא על‬

‫דעת רבו הוא עושה‪ .‬והזהירה התורה ע"ז למנעו‪{ .‬ס"ק ו}‪.‬‬