Page 293 - IYUN

‫ערב שבת כניסת ליל שבת יום השבת הבדלה צרכי שבת מוקצה מלאכות צרכי מאכל מלאכת שמירת גזירות קטן‬ ‫(רס‪-‬רסו)‬ ‫עיון ההלכה ‪ ‬סימי דש ‪ -‬על איזה עבד מצוה על שביתתו רצג‬
‫(רמב‪-‬רנט) שבת (רסז‪-‬רפ) (רפא‪-‬רצג) (רצד‪-‬ש) (שא‪-‬שז) (שח‪-‬שיג) (שיד‪-‬שכא) (שכב‪-‬שכד) עכו"ם גופו וממונו ותולדות (שמג)‬
‫(שכה) (שכו‪-‬שלה) (שלו‪-‬שמב)‬ ‫(ב) בכל ישראל ומ"ט ‪ -‬אף שעושה לדעת ישראל‪ ,‬כל שלא צוהו ומתחיל לעשות‬
‫מאליו‪ ,‬אמרינן דהעיקר אדעתיה דנפשיה עביד להרויח לבסוף ממלאכתו‪{ .‬ס"ק‬

‫יב}‪.‬‬
‫ב‪ .‬מלאכה שעושה אדעתא דנפשיה לישראל אחר‪ ,‬מה דין הנאה‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬בלבד שלא‬
‫יהנה בשבת מאותה מלאכה (שו"ע)‪ .‬והיינו מדרבנן‪ ,‬דלא עדיף העבד משאר גוי‬
‫דעלמא שעשה מלאכה לדעת ישראל‪ ,‬שאסור לישראל ליהנות מאותה המלאכה‬

‫בשבת‪{ .‬ס"ק יד}‪.‬‬
‫ג‪ .‬מדוע אסור לומר למומר או לקראי‪ ,‬לעשות לו מלאכה בשבת ויו"ט ‪ -‬דעובר משום‬

‫לפני עור‪{ .‬ס"ק טו}‪.‬‬

‫ג[ לצאת לרה"ר בחותם שעושה לו רבו‪ ,‬מה הדין ומ"ט‪:‬‬
‫א‪ .‬חותם של טיט‪ ,‬ותלוי בצווארו ‪ -‬מותר לצאת בו כשתלוי בצוארו (רמ"א)‪.‬‬
‫ב‪ .‬חותם של טיט‪ ,‬ותלוי בכסותו ‪ -‬לא‪ .‬דילמא מיפסק החותם מאליו ומירתת מרבו‬
‫שיאמר שהסירו כדי להראות לכל שהוא בן חורין ויקפל טליתו כדי שלא יתראה‬
‫מקום החותם וישאנו על כתפו ודמי הטלית על כתפו כמשאוי‪{ .‬ס"ק יח}‪.‬‬
‫ג‪ .‬חותם של מתכות‪ ,‬ותלוי בצווארו ‪ -‬בשל מתכת בכל ענין אסור‪ ,‬דכיון שהוא חשוב‬
‫וקפיד עליו רבו שלא יאבד‪ ,‬חיישינן דילמא מיפסק ואתי לאתויי ד' אמות בר"ה‪.‬‬

‫{ס"ק יט}‪.‬‬
‫ד‪ .‬חותם שעשה העבד לעצמו‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬אפילו בשל טיט‪ ,‬בכל ענין אסור (רמ"א)‪ ,‬אפילו‬
‫כשהוא תלוי על צוארו‪ .‬דכיון שהוא עשה לעצמו‪ ,‬אינו מירתת מרבו כשיסירנו‬

‫וחיישינן דילמא שקיל ליה בידיה ויביאנו ד"א בר"ה‪{ .‬ס"ק כ}‪.‬‬

‫סעיף ג‬

‫ד[ שכירו‪:‬‬
‫האם מצווה על שביתתו‪( :‬א) באינו יהודי לגמרי ‪ -‬אין רבו מצווה על שביתתו‬

‫(שו"ע)‪.‬‬
‫(ב) גר תושב ‪ -‬הרשב"א מסתפק להקל‪ ,‬כל שלא צוהו הישראל‪ ,‬דכיון שאינו קנוי‬
‫לו‪ ,‬אמרינן דאדעתא דנפשיה עביד‪ ,‬כיון שאין כבוש תחת ידו כעבד‪ .‬אבל בהגר"א‬

‫משמע להחמיר‪{ .‬אות יא}‪.‬‬
‫(ג) נכרי השכיר לכמה שנים ‪ -‬אין רבו מצווה על שביתתו‪ ,‬דמ"מ הרי אינו קנוי לו‬

‫קנין עולם‪{ .‬ס"ק כה ועי' ד"ה א"י}‪.‬‬

‫הולך‬
‫במדבר‬

‫(שמד)‬