Page 293 - IYUN
P. 293

‫ערב שבת כניסת ליל שבת יום השבת הבדלה צרכי שבת מוקצה מלאכות צרכי מאכל מלאכת שמירת גזירות קטן‬                    ‫(רס‪-‬רסו)‬                   ‫עיון ההלכה ‪ ‬סימי דש ‪ -‬על איזה עבד מצוה על שביתתו רצג‬
  ‫(רמב‪-‬רנט) שבת (רסז‪-‬רפ) (רפא‪-‬רצג) (רצד‪-‬ש) (שא‪-‬שז) (שח‪-‬שיג) (שיד‪-‬שכא) (שכב‪-‬שכד) עכו"ם גופו וממונו ותולדות (שמג)‬
                                                                                                               ‫(שכה) (שכו‪-‬שלה) (שלו‪-‬שמב)‬  ‫(ב) בכל ישראל ומ"ט ‪ -‬אף שעושה לדעת ישראל‪ ,‬כל שלא צוהו ומתחיל לעשות‬
                                                                                                                                          ‫מאליו‪ ,‬אמרינן דהעיקר אדעתיה דנפשיה עביד להרויח לבסוף ממלאכתו‪{ .‬ס"ק‬

                                                                                                                                                                                                                    ‫יב}‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫ב‪ .‬מלאכה שעושה אדעתא דנפשיה לישראל אחר‪ ,‬מה דין הנאה‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬בלבד שלא‬
                                                                                                                                          ‫יהנה בשבת מאותה מלאכה (שו"ע)‪ .‬והיינו מדרבנן‪ ,‬דלא עדיף העבד משאר גוי‬
                                                                                                                                          ‫דעלמא שעשה מלאכה לדעת ישראל‪ ,‬שאסור לישראל ליהנות מאותה המלאכה‬

                                                                                                                                                                                                        ‫בשבת‪{ .‬ס"ק יד}‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫ג‪ .‬מדוע אסור לומר למומר או לקראי‪ ,‬לעשות לו מלאכה בשבת ויו"ט ‪ -‬דעובר משום‬

                                                                                                                                                                                                     ‫לפני עור‪{ .‬ס"ק טו}‪.‬‬

                                                                                                                                                                ‫ג[ לצאת לרה"ר בחותם שעושה לו רבו‪ ,‬מה הדין ומ"ט‪:‬‬
                                                                                                                                                  ‫א‪ .‬חותם של טיט‪ ,‬ותלוי בצווארו ‪ -‬מותר לצאת בו כשתלוי בצוארו (רמ"א)‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫ב‪ .‬חותם של טיט‪ ,‬ותלוי בכסותו ‪ -‬לא‪ .‬דילמא מיפסק החותם מאליו ומירתת מרבו‬
                                                                                                                                          ‫שיאמר שהסירו כדי להראות לכל שהוא בן חורין ויקפל טליתו כדי שלא יתראה‬
                                                                                                                                                  ‫מקום החותם וישאנו על כתפו ודמי הטלית על כתפו כמשאוי‪{ .‬ס"ק יח}‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫ג‪ .‬חותם של מתכות‪ ,‬ותלוי בצווארו ‪ -‬בשל מתכת בכל ענין אסור‪ ,‬דכיון שהוא חשוב‬
                                                                                                                                          ‫וקפיד עליו רבו שלא יאבד‪ ,‬חיישינן דילמא מיפסק ואתי לאתויי ד' אמות בר"ה‪.‬‬

                                                                                                                                                                                                               ‫{ס"ק יט}‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫ד‪ .‬חותם שעשה העבד לעצמו‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬אפילו בשל טיט‪ ,‬בכל ענין אסור (רמ"א)‪ ,‬אפילו‬
                                                                                                                                          ‫כשהוא תלוי על צוארו‪ .‬דכיון שהוא עשה לעצמו‪ ,‬אינו מירתת מרבו כשיסירנו‬

                                                                                                                                                             ‫וחיישינן דילמא שקיל ליה בידיה ויביאנו ד"א בר"ה‪{ .‬ס"ק כ}‪.‬‬

                                                                                                                                                                            ‫סעיף ג‬

                                                                                                                                                                                                            ‫ד[ שכירו‪:‬‬
                                                                                                                                          ‫האם מצווה על שביתתו‪( :‬א) באינו יהודי לגמרי ‪ -‬אין רבו מצווה על שביתתו‬

                                                                                                                                                                                                                 ‫(שו"ע)‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫(ב) גר תושב ‪ -‬הרשב"א מסתפק להקל‪ ,‬כל שלא צוהו הישראל‪ ,‬דכיון שאינו קנוי‬
                                                                                                                                          ‫לו‪ ,‬אמרינן דאדעתא דנפשיה עביד‪ ,‬כיון שאין כבוש תחת ידו כעבד‪ .‬אבל בהגר"א‬

                                                                                                                                                                                               ‫משמע להחמיר‪{ .‬אות יא}‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫(ג) נכרי השכיר לכמה שנים ‪ -‬אין רבו מצווה על שביתתו‪ ,‬דמ"מ הרי אינו קנוי לו‬

                                                                                                                                                                                         ‫קנין עולם‪{ .‬ס"ק כה ועי' ד"ה א"י}‪.‬‬

‫הולך‬
  ‫במדבר‬

      ‫(שמד)‬
   288   289   290   291   292   293   294   295   296   297   298