Page 328 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫שכח‬

‫נמלך אח"כ לסלק המוקצה מקודם‪ ,‬מותר לנער‪ ,‬דכיון דאינו על כל יום השבת לא‬
‫חל שם בסיס כלל‪{ .‬ס"ק כב}‪.‬‬

‫(ג) לסלק בבין השמשות של מוצ"ש ‪ -‬הוי כמי שחשב על כל היום דביה"ש ספק‬
‫לילה‪{ .‬ס"ק כב}‪.‬‬

‫ד‪ .‬הניחם שם כדי שיטלם בשבת‪ ,‬האם הותר לדעת הי"א להגביה עם המוקצה או‬
‫דוקא לנער ‪ -‬לא הוי כשוכח גמור דשם בצריך למקום החבית והכר מותר אפילו‬
‫להגביה ממש עם דבר המוקצה‪ ,‬משא"כ בזה אינו מותר בכל גווני רק הניעור‬

‫בלבד‪{ .‬ד"ה כדי שיטלם בשבת}‪.‬‬
‫ה‪ .‬הנחה בדרך אקראי‪ ,‬כגון שמניחים בתיבה חפצים אלו על אלו מפני שאין לו רווח‬
‫לכל חפץ בשולי התיבה ‪ -‬לא חשיב מניח אלא שוכח‪ ,‬ומותר לטלטל חפץ המותר‬
‫אחר שניערו המוקצה מעליו‪[ .‬ומ"מ התיבה גופא לכו"ע הוי בסיס לדבר איסור אם‬
‫המוקצה חשוב יותר ואסור לטלטלה דהא עכ"פ דעתו היה שיהיה מונח המוקצה בתיבה]‪{ .‬ס"ק‬

‫יח}‪.‬‬
‫ו‪ .‬המפה שעל השולחן שהמנורה עליה ‪ -‬מה שנוהגין בשבת להסיר המפה העליונה‬
‫מעל השלחן אחר שמסיר הא"י המנורה מעליה‪ ,‬כדין עושין‪ ,‬לפי שא"צ שתהא‬
‫המנורה דוקא על המפה אלא על השלחן‪ ,‬ואינו מעמידה על המפה אלא מפני‬
‫שא"א לו לפנות מקום להמנורה בגוף השלחן עצמו‪ ,‬או מפני שאינו חושש לפנות‬
‫לה מקום‪ ,‬ולפיכך לא נעשית המפה בסיס להמנורה שעליה שתאסר בטלטול‪.‬‬

‫ויש מחמירין בכל זה‪ .‬ובמקום הצורך נראה דיש להקל‪{ .‬ס"ק יח ועי' אות כד}‪.‬‬
‫ז‪ .‬בדבר שהדרך הוא כך‪ ,‬כגון קן שיש שם ביצה [שיש בה אפרוח] ומ"ט ‪ -‬אף שלא ידע‬
‫מבע"י שיהיה שם הביצה‪ ,‬מ"מ כיון שדרך הוא בכך‪ ,‬הוי כמניח ולא הוי כשוכח‪,‬‬
‫ונעשה הקינה בסיס להביצה‪ .‬וכן בכל מקום כיוצא בזה בדבר שדרכו להיות‬

‫המוקצה עליו בודאי הוי כמניח‪{ .‬ס"ק יח}‪.‬‬
‫ח‪ .‬הניח מוקצה של חבירו על כלי של חבירו‪ ,‬האם נעשה לבסיס‪ ,‬ומ"ט‪( :‬א) בעושה‬
‫לטובת עצמו ‪ -‬לא אמרינן דנעשה בסיס לדבר האסור‪ ,‬דאין אדם אוסר של חבירו‬

‫שלא מדעתו (רמ"א)‪.‬‬
‫(ב) לטובת הבעלים ‪ -‬אם עשה כן לטובת חברו ומן הסתם ניח"ל בזה‪ ,‬נעשית‬

‫הכלי בסיס להנר ואסור לטלטלה כל השבת אף לאחר שנסתלק הנר‪{ .‬ס"ק כז}‪.‬‬
‫(ג) אם היה בדעתו לסלק אח"כ את המוקצה בשבת ‪ -‬בדה"ח מצדד דנוכל לצרף‬

‫בזה דעת הי"א הנ"ל דבזה לא מקרי בסיס כלל‪{ .‬ס"ק כז}‪.‬‬