Page 337 - IYUN

‫ערב שבת כניסת ליל שבת יום השבת הבדלה צרכי שבת מוקצה מלאכות צרכי מאכל מלאכת שמירת גזירות קטן‬ ‫(רס‪-‬רסו)‬ ‫עיון ההלכה ‪ ‬סימי שיב ‪ -‬הנצרר לנקביו במה מקנח בשבת שלז‬
‫(רמב‪-‬רנט) שבת (רסז‪-‬רפ) (רפא‪-‬רצג) (רצד‪-‬ש) (שא‪-‬שז) (שח‪-‬שיג) (שיד‪-‬שכא) (שכב‪-‬שכד) עכו"ם גופו וממונו ותולדות (שמג)‬
‫(שכה) (שכו‪-‬שלה) (שלו‪-‬שמב)‬ ‫סעיף ג‬
‫ה‪ .‬צרור שעלו בו עשבים ‪ -‬מותר ליטלו מן הארץ לקנח בו‪ ,‬ולא חיישינן שמא יתלשו‪,‬‬
‫דאף אם יתלשו ליכא איסורא‪ ,‬דדבר שאין מתכוין הוא ולאו פסיק רישא (שו"ע‬
‫וס"ק יב‪-‬יג)‪ ,‬ואף דיש בזה עכ"פ לכו"ע איסור תלישה מדרבנן דמחזי כתולש הכא‬

‫משום כבוד הבריות לא גזרו‪{ .‬ס"ק יב}‪.‬‬

‫סעיף ה‬
‫ו‪ .‬אחורי הגדר דשדה חבירו‪ ,‬האם מותר‪( :‬א) ליפנות שם ‪ -‬איתא בגמרא מותר לפנות‬

‫אחורי הגדר דשדה חבירו‪{ .‬ס"ק יח}‪.‬‬
‫(ב) ליטול צרור מן השדה‪ ,‬לקנח ‪ -‬מותר אפילו בשבת‪{ .‬ס"ק יח}‪.‬‬
‫(ג) ליטול מן הגדר‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬לא יטול מן הגדר אפילו בגדר עב דאין עושה נקב‪,‬‬

‫דנראה כסותר‪{ .‬ס"ק יח}‪.‬‬

‫סעיף ט‬

‫ב[ גזירת שדה ניר‪:‬‬
‫על איזו שדה גזרו‪ ,‬ומ"ט‪( :‬א) בשדה שלו ‪ -‬אסור ליפנות‪ ,‬שמא יבא לאשוויי‬
‫גומות (שו"ע)‪ .‬שדה ניר היא שדה שנחרשת ועומדת לזריעה ומצוי בה אז ע"י‬
‫החרישה רגבים וגומות‪ ,‬ועל כן חיישינן שמא בעת שיפנה ישכח ויטול מהרגבים‬
‫שלפניו וישליך למקום הגומות‪ ,‬וחייב משום חורש‪ ,‬שהרי השוה בזה את פני‬

‫הקרקע ויהיה טוב לזריעה‪{ .‬ס"ק כד וד"ה בשדה ניר}‪.‬‬
‫(ב) בשדה חבירו ‪ -‬אפילו בחול אסור‪ ,‬מפני שדש נירו ומקלקל (שו"ע)‪ .‬ואסור גם‬
‫בחרישה שניה שלאחר הזריעה‪ .‬ובב"ק משמע דתלוי בירידת הטל‪{ .‬ד"ה ואם היה}‪.‬‬

‫סעיף י‬

‫ג[ צידוד אבנים כמין מושב‪:‬‬
‫א‪ .‬אבנים גדולות בשדות‪ ,‬האם מותר לצדדן‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬מותר‪ ,‬ואף על גב דבנין עראי הוא‪,‬‬

‫לא גזרו ביה רבנן‪ ,‬משום כבוד הבריות (שו"ע)‪.‬‬
‫ב‪ .‬האם מותר להניח אבן למעלה על שתיהן ‪ -‬אסור משום אהל‪ ,‬אף דאהל עראי הוא‪,‬‬

‫אבל הא"ר ומא"מ מתירין גם בזה‪{ .‬ס"ק כו}‪.‬‬

‫הולך‬
‫במדבר‬

‫(שמד)‬