Page 34 - IYUN
P. 34
עיון ההלכה לד
סימן רמז -דין א"י המביאים כתבים בשבת
סעיף ב
א[ בדידיה או בדישראל קא טרח:
א .בהתנה עם הא"י שיתן לו שכרו – אע"פ שלא פירש לו כמה יתן לו ,דינו כקוצץ,
דסמכא דעתיה דא"י ובדידיה קא טרח{ .שו"ע}.
ב .בסתם – אע"פ שיש בדעתו שיתן לו שכר ,אסור ,דלא סמכא דעתיה ,ובדישראל
קא טרח (שו"ע) .ואפילו אם הישראל מבין ממנו שמצפה לשכר מאתו ,אפ"ה
אסור ,כיון שהישראל לא הבטיחו עדיין.
סעיף ג
ב[ כששכרו לימים דבר קצוב בכל יום בהליכתו ובחזרתו ,ואינו מקפיד עמו מתי
ילך:
א .בערב שבת – אסור .דכשיוצא בשבת נראה כאילו התנה עמו כך (שו"ע ס"ג).
ב .ביום ה' – מותר{ .מ"ב ס"ק יד}[ .ולדעת הרמ"א לעיל ,אפילו לא קצץ כלל מותר ביום ה' {מ"ב
שם}].
סעיף ד
ג[ האם דינו כקצץ:
א .אם הא"י מוליך הכתב בחינם – אפי' נתנה לו בע"ש ,מותר ,שהרי הא"י מאליו הוא
עושה זה ,ואינו אלא להחזיק טובה לישראל מפני מה שקיבל ממנו ,והו"ל כאילו
קצץ (שו"ע) .הגה :ויש חולקים וס"ל דכל שעושה בחינם אסור .וטוב להחמיר
(רמ"א) .ומלשון זה משמע דרק טוב לחוש לדעה זו ,אבל בד"מ (סי' רנב) משמע
דדעתו הוא כהיש חולקין ,וכן בלבוש ובא"ר משמע דאסור בחנם .ועל כן מהנכון
שיקצוב לו עכ"פ איזה דבר מועט עבור זה ,והוי כקצץ ,כיון שקיבל עליו שיהיה זה
שכרו{ .ס"ק טז ואות טו}.
