Page 137 - Step and repeat document 1
P. 137
פרשת צאיו | 137
המוטעית של מעשה גנבת הברכות תיעלם (למעשה ,לפי שיטה זו של רש"י ,המונח "גנבת
הברכות" עצמו הוא מונח מוטעה ,שכן אין זו גנבה ,אלא מעשה כשר).
היוצא מן הדברים הוא שלפי רש"י יעקב לא שיקר אלא התנהל בחכמה .למען האמת ,גם
אם יעקב לא התכוון למה שרש"י מפרש בדבריו והוא התכוון לשקר של ממש ,פירושו של
רש"י עצמו ודאי נאמר בחכמה .שאלתנו אפוא היא מה המניע לפירושו זה של רש"י .כפי
שהערנו לעיל ,נראה שרש"י בפירושו מבקש לעקור את התרמית משורשה ולהכשירה
כחכמה ,כלומר ,כהתחכמות לגיטימית; או :רש"י לא מציג את יעקב כמי שהרמייה כפויה
עליו והוא מואס במעשה על ידי ניסיון למזער אותו למינימום הכרחי ,אלא כמי שפעל
בתחכום; כלומר ,הוא ממשיך לדבוק בכך שמדובר במעשה מוקפד ומתוכנן שאין בו
רמאות פסולה ,אלא תחכום בריא .נראה אפוא שמטרתו של רש"י היא רחבה יותר ,ואולי
אפילו ברורה יותר :להציג את יעקב כדובר אמת ולנקותו מן השקר לחלוטין.
ברם על פירושו של רש"י כבר טען אבן עזרא (ללא הזכרת רש"י בפירוש):
ויש אומרים חלילה לכזב הנביא ,רק הוא כןָ " :א ֹנ ִכי" – מי שאנכי ו" ֵע ָ ׂשו ְּב ֹכֶר ָך".
ואחרים אמרו כי בנחת אמר " ָא ֹנ ִכי" ,ונשא קול ב ִמלת " ֵע ָ ׂשו ְּבכֶֹר ָך" ,ואלה דברי
רוח (כז ,יט).
הניסיון לפטור את הנביא (כלומר ,את יעקב) מן הכזב ,נראה לו לאבן עזרא כתעלול פרשני
לא הוגן ,והוא שופט את העושה כך בחומרה ולא חוסך את מילותיו הקשות על אודות
שיטה זו ,עד כדי הגדרתה כ"דברי רוח" ,כלומר דברים מוטעים ,על פי הביטוי " ֶה ֶבל ּוְרע ּות
ר ּו ַח" (קהלת ב ,יז).
ד .שיטת הבבלי :ההיתר לשקר
הזכרנו לעיל את התנחומא שממנו עולה שיעקב חטא בשקר ונענש על כך .רעיון דומה
מאוד מצוי לכאורה גם במדרש רבה:
וכל ההוא ליליא הוה צווח לה רחל והיא עניא ליה ,בצפרא "ְו ִה ֵּנה ִהוא ֵל ָאה" .אמר
לה :מה רמייתא בת רמאה ,לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי! אמרה
