Page 150 - 10422
P. 150
ריק ריירדן
גוף הספינה ,הוא דוחף אותי קלות בישבן כדי למשוך את
תשומת לבי.
"חצוף!" אני ממלמלת דרך הווסת.
זה לא מרשים אותו .דולפינים הם דחפני ישבן חסרי בושה.
הוא דוחק בי שוב ,ואני קולטת שהוא רוצה להראות לי
משהו.
אני שוחה בעקבותיו אל הצד הימני הקדמי של גוף הספינה.
ממש מתחת לקו המים ,קרס בגודל אגרוף תקוע בפס העץ
המקיף את החרטום .חבל מרופט משתרך ממנו אל תוך החשכה.
אני מניחה שזאת מזכרת שהשאירו האורחים הלא קרואים שלנו
ממכון לנד .הם כנראה נעצו את הקרס בווארונה קצת לפני
שיצאו מהמים.
הנזק נראה שטחי ,אבל אני לא רוצה להסתכן .אני גם לא
רוצה שום דבר ממכון לנד בספינה שלי .אני שולפת את הקרס
ומניחה לו לשקוע אל המעמקים.
אני מודה לסוקרטס בטפיחה על הראש .ואז אני עולה לבקש
ציוד תיקון.
כשאני גומרת לתקן את הנזק ולבדוק את שאר הספינה —
הכול נראה בסדר — עדיין נשארו לי שלושים דקות אוויר במכל.
סוקרטס ואני צוללים קצת .בעומק חמישה מטרים אנחנו
רוקדים יחד .אני מחזיקה בסנפירים שלו וממשיכה במשימה
שפצחתי בה לפני שנה ,ללמד אותו את ריקוד ההוקי פוקי .אני
מזמזמת מבעד לווסת ומנחה אותו בצעדים .סנפיר ימין בפנים,
סנפיר ימין בחוץ ...סוקרטס בבירור לא מבין את הטקס האנושי
המשונה הזה ,אבל אם לשפוט על פי הפנים הצוחקות שלו ,זה
(ואני) מאוד משעשעים אותו.
בשלב מסוים עובר על פנינו דג שמש גדול יותר משנינו.
זה יצור משונה ונפלא ,כאילו מישהו עירבב כריש ,כרובית
150
