Page 151 - 10422
P. 151
בת המעמקים
וגוש של פיריט ברזל ושיטח אותם שיהיו כמעט דו־ממדיים.
סוקרטס מתעלם מהאורח כי הוא לא מסוכן ולא אכיל .אני
מנופפת ומזמינה את דג השמש לרקוד איתנו .הוא גולש לו
הלאה .אני נזכרת בטור הומוריסטי של דייב בארי שאבא
שלי הקריא לי כשהייתי קטנה ,על כך שיש לדגים רק שתי
מחשבות ,אוכל? ו־הצילו! אבל יש גם מחשבה דגית שלישית,
שההבעה של דג השמש הזה משקפת בצורה מושלמת :בני
אדם ,אתם מוזרים.
הלוואי שהייתי יכולה להישאר עם סוקרטס לנצח מתחת
למים ,לרקוד בין סלילי הבועות הכסופים כשאור השמש מרצד
בלב הירוק.
כנראה איבדתי תחושת זמן.
אני שומעת קול תוק תוק תוק חד של חפץ מתכתי נוקש
בגוף הספינה .מישהו אומר לי לחזור.
אני נותנת לסוקרטס כיף על העבודה המוצלחת .ואז מתחילה
לעלות.
על הסיפון אני מרגישה טוב בהרבה .הים תמיד מרענן
אותי .אני מאחסנת את המכל שלי ושוטפת את הציוד בזמן
שאנחנו יוצאים לדרך .המנוע המתוקן מזמזם בתנועה חלקה.
מזג האוויר התבהר והותיר לנו ים חלק ושקיעה בצבע אדום
עמוק .אם המזל ישחק לנו ,עד סוף היום מחר אנחנו אמורים
להגיע לבסיס הסודי של האקדמיה .יכול להיות שנמצא שם
עזרה ,ביטחון ,תשובות .ומי יודע ,אולי אפילו אספקה חדשה
של עוגיות שוקולד צ'יפ.
מצב הרוח הטוב שלי נמשך עד שג'מניי טוויין משרבב את
הראש מהגשר" .אנחנו צריכים אותך ".מנימת הקול שלו ברור
שאלה עוד חדשות רעות.
אני מוצאת את טיה רומרו שפופה מעל מערכת הקשר
151
