Page 155 - 10422
P. 155
בת המעמקים
לקחת את הזמן ולאכול ארוחת בוקר ...אולי אז אחי עדיין היה
בחיים.
מעולם לא זכיתי להיפרד מההורים שלי .לא כמו שצריך .הם
אמרו שהם יוצאים לעוד משלחת ושיחזרו בעוד חודש בערך.
הם אמרו לי להיות ילדה טובה .הם עזבו ,וכל מה שנתתי להם
זה חיבוק ,נשיקה וגלגול עיניים .ברור שאני אהיה ילדה טובה!
עדיף שתדאגו ל ֶדב! אמא שלי אמרה ,בקושי תשימו לב וכבר
נחזור .ואני האמנתי לה .הם תמיד חזרו.
ועכשיו איבדתי גם את ֶדב .למה אני שוב ושוב מפספסת את
ההזדמנויות שלי להיפרד?
הכאב בבטן שלי מחמיר .לוקח לי רגע לקלוט שזה לא רק
מהאבל .התחיל לי מחזור.
אה ,נהדר .כאילו שאין לי מספיק בעיות.
אני קמה לא יציבה ומחטטת בתיק שלי בחיפוש אחרי פדים
ובגדים.
כשאני פותחת את דלת התא ,נליניה ואסטר שתיהן עומדות
שם .הן נראות מבוישות ,כאילו התלבטו אם לדפוק .הן קולטות
את ההבעה הכאובה שלי ואת חבילת הפדים בידי .הן מפנות לי
דרך בהבנה שאני צריכה להגיע לשירותים.
"אני אביא לך משהו נגד כאבים ",אסטר אומרת.
"אני אמלא מים חמים בבקבוק ",נליניה אומרת.
אני ממלמלת תודה וכושלת על פניהן .בשלב הזה זאת כבר
שגרה .למרות שאני לוקחת ויטמין ,B1עושה הרבה ספורט
ואוכלת טוב ,יש לי כאבי מחזור איומים .אני מבינה למה
בעבר קראו לזה "הקללה החודשית" .כבר שנתיים וחצי שאני
מתמודדת עם זה .בלי החברות שלי אני לא יודעת איך הייתי
מסתדרת.
אני מחליפה בגדים וחוזרת לתא ,ושוב מתקפלת על הדרגש
155
