Page 160 - 10422
P. 160
ריק ריירדן
בקול מלא סיפוק" .כשאני אמות ,תפזרו את האפר שלי במים
כאן .אני אוהבת את הנוף הזה".
"אמא!" אני אומרת.
היא צוחקת צחוק עדין" .אהובה שלי ,אין סיבה להתבייש
במוות .זה קורה לכולם".
"בסדר ,אבל אפשר לא לדבר על זה עכשיו?"
היא צובטת אותי בשובבות בזרוע" .אנה ,טוב להיות כנים
לגבי דברים כאלה .וחוץ מזה ,בסך הכול אמרתי ...שזה יהיה
מקום נחמד לנוח בו בשלום".
"אבל את לא הולכת למות!"
"מה?" ֶדב מפסיק לרקוד עם הזיקוק וצועד אלינו ,דרוך
בציפייה לשערורייה כלשהי" .מי הולך למות?"
מפל של כוכבים זהובים נושר מהזיקוק על הזרוע החשופה
שלו .לא נראה שהוא שם לב.
"אף אחד לא הולך למות ",אבא שלי מרגיע אותנו" .לפחות
לא לפני שאסיים את השרדונה שלי ".העיניים שלו נוצצות
מהומור .הן חומות כהות ,כמו המרכז של חמנייה" .אבל אני
מסכים עם אמא שלכם .כשיגיע הרגע ,תפזרו גם את האפר שלי
כאן ,טוב?"
אני עומדת למחות שהם בלתי נסבלים ,אבל הזיקוקים
מתחילים להתפוצץ מעלינו...
אני מתעוררת בדרגש שלי .אם לשפוט על פי זווית קרני
השמש החודרות מהחלונות ,ישנתי כל הערב והלילה.
כל הגוף שלי כואב ,והגולגולת שלי פועמת .מאסטר
ומנליניה אין סימן .הן כנראה רצו לתת לי לישון עד מאוחר.
אין סיבה להתבייש במוות .זה קורה לכולם.
אוי ,אמא...
לא יכולתי אפילו למלא את הבקשה שלה .לא היה לנו אפר
160
