Page 164 - 10422
P. 164
ריק ריירדן
וייטנאם שבויי מלחמה השתמשו בזה כדי להעביר אחד לשני
הודעות בנקישות".
"והחלק השלישי ",חלימה אומרת" .מה זה?"
אנחנו מתאספים סביב שולחן המפות ומשמיעים את
ההקלטה שוב ושוב במהירויות שונות .ג'ק ממלא את הפנקס
שלו ברישומים ובמשוואות מתמטיות .וירג'יל וחלימה
מתווכחים לגבי ייצוג פונטי לעומת אלפביתי .לי־אן מרצה לנו
על הקשר בין אקוסטיקה לדינמיקת נוזלים .בגדול זאת חגיגת
דולפינים חנונים.
אני לא קולטת כמה זמן עבר ,עד שג'ם מניח מולנו מגש
כריכים" .ארוחת צהריים".
בזמן שהאחרים אוכלים ,אני הולכת לשירותים .אני
מתרעננת ,מתיזה מים על הפנים ,לוקחת עוד משכך כאבים.
כאב הבטן שלי מתחרה עכשיו בכאב גב מהישיבה השפופה
הארוכה על הצופן .אני שוקלת להקיא ,אבל עומדת בדחף בכוח
הרצון בלבד .ברגע שנכנעים לבחילה ,לא קל להחזיר את שד
ההקאה לבקבוק.
בדרך לגשר אני עוצרת בבת אחת .כל חלקי הצופן שהתערבלו
לי בראש מסתדרים בפתאומיות בדפוס מושלם .אני חיה בשביל
הרגעים האלה .הם מסעירים לא פחות מקפיצה למים מצוקים,
והם הסיבה המרכזית לכך שאני אוהבת להיות דולפינה .ג'ק
קריפטוגרף יותר טוב ממני .חלימה מוכשרת יותר בניווט .ללי־
אן יש תפיסה טובה יותר של ריגול נגדיּ ,ווירג'יל הוא המומחה
שלנו בתקשורת אלקטרונית .אבל אני הכי טובה בצירוף כל
החלקים ליצירת תמונה רחבה יותר .בגלל זה נבחרתי לנאמנת
כיתה.
בחיוך גדול על הפנים אני צועדת בחזרה לגשר" .אני יודעת
מה זה".
164
