Page 123 - haFETS-2
P. 123

‫‪dt‬‬  ‫‪ a llk rxd oeyl zekld‬חיי‬         ‫חפ‬

                                   ‫‪miigd xewn‬‬

‫ֶ ִ ְת ַ ְר ֵס ְ נ ת ִ ְפֵני ַ ָ ה ֲאָנ ִ י ‪ַ ֶ ַ ,‬על ְיֵדי ֶזה ַמ ְכ ִ יל‬
‫ַ ָ ה ֲאָנ ִ י ְ ִא ר ְ ִמי ַעת ָל ָהָרע ) ַה ְס ָ ַמת ָ ל ַה ְס ִקי (‪.‬‬

    ‫‪miig min x`a‬‬

‫"וישמע ה'"‪ ,‬כ נענשה‪ ,‬המדבר בגנותו בפרהסיא'‪ .‬פירוש‪ ,‬דעל צינעא הקטרת‬

‫של חבירו ברבי על אחת כמה וכמה'‪ ,‬מכפרת‪ ,‬ועל פרהסיא צרי הפעמוני‬

‫וכהאי גוונא איתא בספרי פרשה תצא של כה גדול לכפר‪ ,‬עיי ש ‪ .‬אלמא‬

‫)פיסקא ער"ה( ובפרשה בהעלות )פיסקא דא על פרהסיא צרי כפרה‪ .‬ואי אמרת‬

‫מ"א(‪ ,‬הרי שמוכח להדיא דכל שיתרבו דבאפי תלתא תו לא הוי לשו הרע‪,‬‬

‫השומעי בעת אמירת הלשו הרע‪ ,‬משו דחבר חברא אית ליה‪ ,‬ובוודאי‬

‫יבוא הדבר לאזניו‪ ,‬והוי כאילו אמר‬     ‫העו הוא יותר גדול‪.‬‬

‫הדברי בפניו‪ ,‬א כ כל שכ דבעשרה‬        ‫‪ oi`e‬לומר‪ ,‬דהת מפני שלא כדי דברו‬
‫לא הוי לשה"ר‪ ,‬והרי אי פרהסיא פחותה‬    ‫עליו‪ ,‬כמה שהשיב הקדוש ברו‬
‫מעשרה כדאיתא בסנהדרי )ע"ד‪ ,(:‬אלא‬     ‫הוא‪ .‬דזה אינו‪ ,‬דלא מיבעי בגנאי‬
‫ודאי דלא שנא‪ .‬ועוד באופ זה‪ ,‬כגו‬      ‫בעלמא לגנות לחבירו‪ ,‬כגו לומר עליו‬
‫לומר עליו שהוא פתי ושוטה וכדומה‬      ‫שהוא פתי ושוטה‪ ,‬אשר בזה מבאיש‬
 ‫מחלקי הגנות‪ ,‬בלאו הכי לא שיי‬        ‫את ריח חבירו לעי כל )ודבר זה מצוי‬
‫התירא דתוספות‪ ,‬דהוי כאלו אמר בפניו‪,‬‬  ‫מאוד בעונותינו הרבי ‪ ,‬אשר א אחד‬
                                     ‫לא יחני לחבירו ויסכי לפעולותיו‬
   ‫דא בפניו אסור משו אונאת דברי ‪.‬‬

‫‪ elit`e‬א תאמר דהתוספות איירי‬          ‫הרעות‪ ,‬תיכ ישפו בוז עליו ויפרס‬
‫בדבר שבפניו מותר לומר למה‬            ‫אותו לעי כל לשוטה ולפתי‪ .‬ועל כיוצא‬
‫עשית לי כ וכ ‪ ,‬ולחרפו עבור זה‪,‬‬       ‫בזה אמרו חז"ל )עדיות פרק ה' משנה ו'(‪:‬‬
‫כגו א חרפו חבירו בחנ ‪ ,‬שבודאי‬        ‫'מוטב לאד שיקרא שוטה כל ימיו‪,‬‬
 ‫בפניו על פי הדי מותר להשיבו בדר‬     ‫ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקו '(‪,‬‬
‫החרופי שחירפו הוא )א לא על פי‬        ‫בודאי אסור אפילו באפי תלתא‪ ,‬כמו‬
‫מדה קדושה בעלמא‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל‬      ‫שהוכחנו לעיל בכלל א' בש כל‬
‫)יומא כ"ג‪' :(.‬הנעלבי ואינ עולבי ‪,‬‬    ‫הראשוני דאיסור לשו הרע הוא אפילו‬
‫שומעי חרפת ואי משיבי ' וכו'(‪,‬‬        ‫על אמת‪ ,‬ודבר זה ג כ בכלל לשו‬
‫ועל זה מתיר התוספות לספר באפי‬        ‫הרע הוא מ הדי ‪ ,‬וכמו שיבואר לקמ‬
‫תלתא שלא בפניו‪ ,‬דהוי כאלו אמר‬        ‫בכלל ה'‪ ,‬וא כ בודאי דכל שיתרבו‬
‫בפניו‪ .‬ג זה אינו‪ ,‬דאינו מותר על פי‬
                                                 ‫השומעי יתרבה עו המספר‪.‬‬

‫‪ yexitae‬אמרו בערכי )ט"ז‪ (.‬בגמרא‪ :‬הדי רק להשיב גמולו בראשו‪ ,‬ולחרפו‬

‫'לא קשיא‪ ,‬הא בצינעא הא בינו לבי עצמו בשעת מעשה‪ ,‬כדר‬
   118   119   120   121   122   123   124   125   126   127   128