Page 125 - haFETS-2

‫‪ft‬‬ ‫‪ a llk rxd oeyl zekld‬חיי‬ ‫חפ‬

‫‪miigd xewn‬‬

‫‪ַ .a‬מה ֶ ִ ְמ ָצא ֶה ֵ ר ְ ִד ְבֵרי ֲחַז"ל ל ַמר ' ִ ְפֵני ְ ֹל ָ ה'‪ַ ,‬הְינ‬
‫ְ ָד ָבר ֶ ֵאיֶנ ְ ַנאי ָמ ר‪ְ ,‬ו ַהִ ר ֶ ֵי ל ְ ֵני ָ ִני ‪.‬‬
‫ְו ִעְנָי ָ ֶזה ָיד ַע ֶ ָ ל י ְל ִפי ַהִ ר ֶ א ֵמר א ת ַה ְמ ַס ֵ ר ְ ֵעת‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫הוא‪ ,‬משו דהוי אמינא דשלוחא דבי א דיודע בעצמו שהוא אמת והוא‬

‫דינא שמספר לבית די שה אנשי מספר דבר זה לג' אנשי ‪ ,‬אי לאו‬

‫חשובי ‪ ,‬לגבייהו לא שיי הטע שלוחא דבי דינא‪.‬‬

‫)*( )‪jxazi myd zxfra iz`vne (a‬‬ ‫דחבר חברא וכו'‪ ,‬ועל כ הוי אמינא‬
‫דהוא חמור טפי‪ .‬דמשמע מגמרא‬
‫‪) oikxra‬ט"ו‪lk d"c zetqeza (:‬‬ ‫והפוסקי דרבא בא להורות קולא‬
‫‪,ixii`c ,mdixac eyxity ,'eke `zlin‬‬
‫בשלוחא דבי דינא‪.‬‬
‫‪`lc rnynl `ki`c xac eilr xaicy‬‬
‫‪ oi`e‬לומר‪ ,‬דכוונת הגמרא להביא ראיה‬
‫`‪ia `xep oebk ,rxd oeyl meyn dxn‬‬ ‫דשלוחא דבי דינא עדי בזה‪,‬‬
‫דהוא מותר לספר אפילו לפני דיי‬
‫‪xac xne` `ed m` la` ,ea `veike `iplt‬‬ ‫אחד‪ .‬דזה אינו‪ ,‬דא כ מה ראיה מייתי‬
‫ממשה רבינו ע"ה‪ ,‬והלא הזמינו לדי ‪,‬‬
‫‪,eipta dxne` did elit` ,exiag lr xehpiw‬‬ ‫כמו שאמר ש מקוד בגמרא‪' :‬ומנל‬
‫דמזמנינ לדי ' וכו'‪ ,‬ומסתמא לא היה‬
‫`‪o`k cr ,`yia `pyil meyn dia zi‬‬ ‫משה רבינו ע"ה ד יחידי‪ ,‬וכמאמר‬
‫ז"ל בכמה מקומות )ילקוט שמעוני ויקרא‬
‫‪ .mdixac‬הרי מלשו שסיימו מוכח‬ ‫כ"ד רמז תרנ"ז(‪' :‬יצא מבית די של‬
‫בהדיא דפירוש בדברי רבה בר רב‬ ‫משה'‪ ,‬ולפחות היו באפי תלתא‪ ,‬ואימא‬
‫הונא הוא לעני לכתחילה מטע דהיה‬ ‫דמשו כ הותר לשליח לספר דבר זה‬
‫אומרה בפניו כפירוש בבבא בתרא‬ ‫לפניה ‪ ,‬מה שהוא יודע בעצמו שהוא‬
‫הנ"ל‪ ,‬וא על פי כ כתבו דסת לשו‬ ‫אמת שחירפוהו דת ואביר ‪ ,‬אבל לא‬
‫הרע בודאי אסור‪ ,‬אפילו אומרה בפניו‬ ‫יהא שו מעלה לשלוחא דבי דינא‬
‫ובאפי תלתא‪ .‬וכ משמע במג אברה‬
‫בסימ קנ"ו )סק"ב( במוסריו ש ‪zpeekc ,‬‬

‫‪eyxity enk `ed `xza `aac zetqezd‬‬

‫‪.oikxra‬‬

‫מאינש דעלמא‪ .‬אלא ודאי דסבירא ליה ‪ d`xe‬אחי‪ ,‬שבדבריה הקצרי‬

‫שסיימו‪ ,‬כללו לנו עיקר גדול‬ ‫להגמרא‪ ,‬דלישנא בישא הוי בכל גווני‪,‬‬

‫)*( ‪ d`x‬מה שכתבנו בעמוד "ג‪.‬‬