Page 130 - haFETS-2
P. 130

‫‪ a llk rxd oeyl zekld‬חיי‬                   ‫‪ av‬חפ‬

                                   ‫‪miigd xewn‬‬

‫א ְר ִחי ְו ַכ ֶמה‪ְ ,‬וה א ֲאל ‪ַ :‬אֵה ִנ ְמ ָצא ֵא ? ְוה א ֵמ ִ יב‬
‫ל ‪ֹ :‬לא ִ ְמ ָצא ַע ָ ה ֵא ‪ ִ ,‬י ִא ְ ֵבית ְ ל ִני ֶ ְ ַב ְ ִלי ָ ִמיד‬

   ‫ְו ַכָ ָנת ַ ַ"ל‪ְ .‬ו ָכל ִ י ַהאי ַ ְוָנא )ְוָכל ַ ֵצא ָ ֶזה( ְ ִע ְנְיֵני ֲא ַבק ָל‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫‪ixac yexit didi ,m"anxd ixac itl dpde epxxia mbe .lawn oiprl oiae xtqn‬‬

‫‪'`zlin lk' :jk `ped ax xa dax‬‬              ‫‪mipipr lkl mdipy ly wa` oic ,odixacl‬‬

‫‪oeyl xeqi` lr cg` xar m`y epiid ,'eke‬‬      ‫‪.l"pd‬‬

‫‪it`a exiag lr zepb ixac xtiqe ,rxd‬‬         ‫)*( )‪myd zxfra x`al `eap dzre (b‬‬

‫‪mirneydl ok mb jk xg` xzen ,`zlz‬‬           ‫‪eyexite m"anxd zhiy ,jxazi‬‬

‫‪zepb ixacdn exiagl cg` dxwna xtql‬‬          ‫‪ .`ped ax xa dax ixaca‬וזה לשו‬
                                           ‫הרמב" בפרק ז' מהלכות דיעות הלכה‬
‫‪ ,ipelt lr rnypy‬ואי זה מיקרי מדבר‬           ‫ב'‪' :‬איזהו רכיל‪ ,‬זה שטוע דברי והול‬
‫לשו הרע ומעלה גנות על חבירו‪ ,‬דבלאו‬         ‫מזה לזה ואומר‪ :‬כ אמר פלוני וכו'‪,‬‬
‫דידיה נמי כבר נשמע הדבר ונודע לכל‪,‬‬         ‫א על פי שהוא אמת‪ ,‬הרי זה מחריב‬
‫דכיו דג' יודעי ‪ ,‬הוי כאילו כל העיר‬         ‫את העול ‪ ,‬ויש עו גדול מזה עד מאד‪,‬‬
‫יודעי ‪ ,‬דחבר חברא אית ליה‪ ,‬ואי‬             ‫והוא בכלל לאו זה והוא לשו הרע‪,‬‬
‫הוא מזיק לו בדיבורו‪ .‬וע כל זה התנה‬         ‫והוא המספר בגנות חבירו א על פי‬
‫הרמב" וכ הסמ"ג בלאוי ט'‪' :‬והוא‬             ‫שאומר אמת'‪ .‬עוד כתב בדי ה'‪' :‬אחד‬
                                           ‫המספר בלשו הרע בפני חבירו או שלא‬
        ‫שלא יתכוי להעביר הקול' וכו'‪.‬‬       ‫בפניו וכו'‪ .‬וא נאמרו דברי אלו בפני‬
                                           ‫ג'‪ ,‬כבר נשמע הדבר ונודע‪ ,‬וא סיפר‬
‫]‪ d`xpe‬דיצא לו להרמב" זה‪ ,‬מהא‬              ‫אחד מ השלשה פע אחרת‪ ,‬אי בו‬
‫דאיתא בסנהדרי )ל"א‪' :(.‬ההוא‬                ‫משו לשו הרע‪ ,‬והוא שלא יתכוי‬
‫תלמידא ]דנפיק עליה קלא[ דגלי מילתא‬          ‫להעביר הקול ולגלותו יותר'‪ .‬ועיי בכס‬
‫דאיתאמר בבי מדרשא בתר עשרי‬                 ‫משנה שפירש מה שכתב הרמב" 'והוא‬
‫ותרתי שני ‪ ,‬ואפקיה ר' אמי מבי‬              ‫שלא יתכוי '‪' :‬כלומר שזה שהתרנו‪ ,‬היינו‬
‫מדרשא‪ ,‬אמר‪ ,‬די גלי רזיא'‪ .‬ומסתמא‬           ‫שא יבוא במקרה לדבר בעני זה אי‬
‫כיו דאיתאמר בבי מדרשא‪ ,‬הא על‬               ‫איסור לאומרו‪ .‬אבל לא שיתכוי לגלות‬
‫כל פני היה באפי תלתא‪ ,‬וע כל זה‬
‫אפקיה ר' אמי‪ ,‬היינו משו דנתכוי‬                                          ‫הדבר יותר'‪.‬‬
‫לגלות ולא במקרה‪ ,‬ולכ אמר ר' אמי‬

                           ‫'די גלי' וכו'‪.‬‬

                                           ‫)*( ‪ d`x‬מה שכתבנו בעמוד פ"ג‪.‬‬
   125   126   127   128   129   130   131   132   133   134   135