Page 174 - haFETS-2
P. 174

‫‪ c llk rxd oeyl zekld‬חיי‬                  ‫‪ elw‬חפ‬

                            ‫‪miig min x`a‬‬

‫`‪ lr dfazi `l ,dzr xtqn `edy in lv‬יונה במאמר רי"ד בשערי תשובה‪ ,‬וזה‬

‫‪ rneydl xakn xikn `edy oebk ,df ici‬לשונו‪' :‬וא יספר ויודיע את תועבות‬

‫‪ dfd daeyz lrad rxbi `l elv`y ,dfd‬אבותיו בפני בני אד שלא בפניו‬

‫‪ dyrn iptn e` mipey`xd eiyrn iptn‬להבאיש את ריחו' וכו'‪ .‬ומשמע אבל‬

‫`‪ ,dfl mcew ewifgn didy dnn ,eizea‬א לא נתכוי לבזותו בזה שרי‪ .‬דזה‬

‫`‪ ,dfk oipr xtql xeq` ikd elit‬כיו אינו‪ ,‬דרבינו יונה רצה לנקוט בזה‬

‫דא היו מספרי לו את מעשיו הראשוני המאמר המתחלת מעצ איסור לשו‬

‫או את מעשה אבותיו בפניו‪ ,‬בודאי היה הרע‪ ,‬החלק החמור שנמצא בו‪ ,‬וכמו‬

‫מתבייש בזה‪ ,‬כדמצינו בבבא מציעא שביאר אחר כ בעצמו במאמר רט"ז‪,‬‬

‫)נ"ט‪ (.‬בדוד‪ ,‬שאמר שא היו מקרעי לו וזה לשונו‪' :‬והמספר לשו הרע שתי‬

‫בשרו לא היה דמו שותת‪ ,‬ממילא אסור הנה קוראותיו‪ ,‬הנזק והבושת אשר יגרו‬

‫לספר עליו זה שלא בפניו‪ ,‬דדבר כזה לחבירו‪ ,‬ובחירתו לחייב ולהרשיע את‬

‫א יתפרס בפני ההמו ‪ ,‬יוכל להיות חבירו' וכו'‪ .‬ובזה הדי דאיירינ ‪ ,‬יש בו‬

‫סיבה להזיק לו בממונו‪ ,‬או על כל פני חלק אחד מה ‪ ,‬והוא הנזק או הבושת‬

                            ‫וכנ"ל‪.‬‬        ‫להצר לו‪.‬‬

‫‪ enke‬שכתב הרמב" בהלכותיו )דעות ‪ rcze‬דבמאמר רט"ו לא התיר רבינו‬

‫יונה לגלות באיש שאני מסתפק‬          ‫פרק ז' הלכה ה'( וזה לשונו‪:‬‬

‫'והמספר דברי שגורמי א נשמעו בו שמא עשה תשובה‪ ,‬רק לחכ צנוע‬

‫איש מפי איש להזיק לו בגופו או בממונו אשר לא יספר ליתר ההמו ‪ ,‬רק הרחק‬

‫או להצר לו‪ ,‬או להפחידו‪ ,‬הרי זה לשו ירחיק מחברתו עד אשר יוודע לו ששב‬

‫הרע'‪ .‬וכוונת הרמב" ‪ ,‬אפילו א אי מדרכו הרעה‪ .‬ומשמע‪ ,‬אבל א החכ‬

‫כוונתו לגנותו בזה‪ ,‬וכמו שהביא הכס ההוא אינו צנוע‪ ,‬א דכונת המספר‬

‫משנה ש מקור לדי הרמב" ממעשה בסיפורו להחכ לא היה לבזות לאותו‬

‫דיהודא ב גרי בשבת )ל"ג‪ ,(:‬וכפירש"י פלוני‪ ,‬רק שיתרחק החכ לעת עתה‬

‫ש )ד"ה וסיפר( שיהודה ב גרי לא מחברתו‪ ,‬א על פי כ אינו רשאי‪ ,‬משו‬

‫התכוי חס ושלו לגנות בזה לר' שמעו דמהחכ יתגלה אחר כ לאנשי אחרי ‪,‬‬

‫ב יוחאי‪ ,‬רק לפי תומו סיפר זה בביתו‪ ,‬כיו דהוא אינו צנוע‪ ,‬ויגרו על ידי זה‬

‫וממילא נתודע אחר כ ‪ ,‬והכי נמי ביוש לחבירו בחנ ‪ ,‬פ עשה תשובה‪.‬‬

‫דכותיה‪ el xtqn `edy yi`dy `l m` .‬וכל שכ בענינינו דאיירינ דיודע בו‬

‫‪ meyl xtqi `l i`cea xy` ,repv mkg `ed‬שעשה תשובה‪ ,‬דאי לו לגלות לשו‬

‫`‪ oiekzd `l xtqnd m` ,xzen f` ,mc‬אד ‪ ,‬פ יתגלגל על ידי זה ביוש להבעל‬

‫‪ rneydl ok mb xikn `ede ,dfa ezepbl‬תשובה‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬

‫‪ dne‬שכתב רבינו יונה בתחלה במאמר‬           ‫‪.df xear eipira dpbzi `ly‬‬

‫רט"ו‪' :‬והוא גילה על חטאותיו על‬      ‫‪ `le‬תקשה על דברינו‪ ,‬ממה שכתב רבינו‬
   169   170   171   172   173   174   175   176   177   178   179