Page 329 - haFETS-2
P. 329

‫חפ ‪ i llk rxd oeyl zekld‬חיי ‪`vx‬‬

                                   ‫‪miigd xewn‬‬

‫ִי ְצ ָטְרפ ָלֶזה ָ ל ְ ָאר ְ ָר ֵטי ַה ֶה ֵ ר ַהַ"ל‪ְ ִ .‬בַוַ אי ֵאי ַָ ָנת‬
‫ְ ֵעת ַה ִ ר ְלת ֶע ֶלת‪ַ ְ ,‬הְינ ‪ְ ,‬ל ַפְר ֵס ְ נ ת ֶ ל ֲח ֵבר ‪ֵ ְ ,‬די‬
‫ֶ ָב ז ע ֵ י ִר ְ ָעה ְ ֵעיֵני ְ ֵני ָאָד ‪ְ ,‬וִיָ ֲהר ַעל ְיֵדי ֶזה ִמ ָ ֶל ֶכת‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫רבנו עליו השלו לספר מה שחירפוהו לדחות גנאי מעל עצמו‪ ,‬וראיה לזה‬

‫דת ואביר ‪ ,‬א דהיה יודע בעצמו מבבא בתרא )ד קס"ד ע"ב( דאמר ליה‬

‫שהסיפור הוא אמת‪ ,‬אלא ודאי כמו ר' שמעו ברבי לרבי‪ ,‬לאו אנא כתבתיה‪,‬‬

‫שכתבנו בפני ‪ ,‬דאי כונת המספר בזה יהודא חייטא כתביה‪ ,‬ואמר ליה רבי‪,‬‬

‫כל מלשו הרע הזה‪ .‬א דכוונתו היה‬        ‫לתועלת‪.‬‬

‫רק להציל את עצמו‪ ,‬וא כ האי היה‬        ‫‪ `le‬תקשה על דברינו‪ ,‬ממה דאיתא‬
‫מותר לרב הונא לספר לפניה מה‬            ‫בחוש משפט בסימ רכ"ח‪ ,‬ד'א‬
‫שהאריס גונב מאתו הזמורות‪ ,‬לפי מה‬       ‫הוא מאנה את עצמו' וכו'‪ ,‬ופירושו‪ ,‬דא‬
 ‫שהחלטנו בפני דלספר שאחד גזלו‪ ,‬ג‬      ‫הונה אות בדברי ‪ ,‬אתה מותר להוניהו‬
                                      ‫]ופליאה על בעל הסמ"ע שדחה פירוש‬
                  ‫זה בכלל לשה"ר הוא‪.‬‬

‫`‪ la‬באמת זה אינו קושיא‪ .‬א' דרש"י‬       ‫זה‪ ,‬דהרי מבואר כ להדיא בספר יראי‬
‫פירש בדיבור המתחיל הא קא גניב‬         ‫להרא" בעל התוספות[‪ ,‬היינו‪ ,‬בינו לבי‬
 ‫לי וזה לשונו‪' :‬וכי אינו חשוד בעיניכ‬  ‫עצמו בלבד‪ ,‬אבל לא לגלות דבר זה‬
‫שהוא גונב לי הרבה יותר מחלקו'‪.‬‬
                                                    ‫שהיה בינ לבינו לאחרי ‪.‬‬

‫‪ `le‬תקשה על דברינו‪ ,‬ממה דאמרינ וכוונת רש"י‪ ,‬שהיו מכירי אותו הרבנ‬

‫בברכות )ד ה'‪' :(:‬רב הונא תקיפו להאריס שהוא גנב‪ ,‬וא כ אי שיי‬

‫ליה ארבע מאה דני דחמרא‪ ,‬על לגביה בזה לשה"ר‪ .‬ואפילו א היינו מפרשי‬

‫רב יהודא וכו'‪ ,‬אמר להו אי איכא מא להא ד'קא גניב' כפשטיה‪ ,‬אפילו הכי‬

‫דשמיע עלי מילתא‪ ,‬לימא‪ ,‬אמרו ליה לא קשיא לדברינו‪ ,‬דכונת רב הונא היתה‬

‫הכי שמיע ל ‪ ,‬דלא יהיב מר שבישא רק לדחות מעל עצמו הגנאי‪ .‬ולא דמי‬

‫)פירוש‪ :‬זמורות הגפ ( לאריסא‪ ,‬אמר לההיא דבבא בתרא הנ"ל‪ ,‬דהת כדי‬

‫להו מי קא שביק לי מידי‪ ,‬הא קא גניב לדחות מעל עצמו‪ ,‬הוי ליה לר' שמעו‬

‫לי כוליה'‪ .‬והלא א כא לא יצא מדברי ברבי להשיב‪' ,‬לא כתבתיו'‪ ,‬להציל את‬

‫רב הונא תועלת על להבא‪ ,‬שלא יגנוב עצמו‪ ,‬ולמה היה לו להטיל את הגנאי‬

‫אותו יותר‪ ,‬ולא היתה כונתו ג כ על יהודא חייטא‪ ,‬וכמו שפירש רשב"‬

‫שיוכיחוהו הרבנ ‪ ,‬רק לדחות מעל עצמו ש ‪ ,‬מה שאי כ בעניננו‪ ,‬דלא היה לו‬

‫הגנאי‪ ,‬דזה אסור בעלמא לספר לשה"ר להציל את עצמו בעני אחר‪ ,‬ולכ הוכרח‬

‫על אחד‪ ,‬א שהוא אמת‪ ,‬וכונתו רק לו לספר האמת‪.‬‬
   324   325   326   327   328   329   330   331   332   333   334