Page 72 - 28222

‫מרים איתן‬

‫לאלפס כי גל ריח חדש‪ ,‬הפעם של ביצים בלתי טרופות המתקרשות‬
‫במהירות מיד עם מגען בשומן הרותח‪ ,‬שטף פתאום את ריחות הנקניק‬
‫והגבינה‪ .‬דלת ארון נטרקה‪ ,‬טרנזיסטור נפתח בווליום מקסימלי‪ .‬רק‬
‫אז הפנתה את מבטה אל מקום התלולית המכורבלת — השמיכה הייתה‬

‫סתורה וריקה‪.‬‬
‫היחד הזה שלהם‪ .‬הייאוש השקט בקולו כשהיה שואל אותה‪ ,‬לפני‬
‫שנים‪ ,‬ומה נאכל היום לארוחת הבוקר‪ .‬לא‪ ,‬לא ביצייה‪ ,‬גם לא סלט‬
‫ודג מלוח‪ ,‬קורנפלקס‪ ,‬לא‪ ,‬גם לא חצי אשכולית בסוכר מוגשת עם‬
‫כפית משוננת וביצה רכה בגביע‪ ,‬למה את לא משנה פעם? לא מגוונת‬
‫בכלל? וכשניסתה‪ ,‬אז עוד הייתה מנסה‪ ,‬ושאלה‪ ,‬היום‪ ,‬למשל‪ ,‬מה‬
‫תרצה לאכול היום? מה יענה באמת על ציפיותיך? הוא היה יכול‬
‫להשיב בטבעיות מוחלטת נקניקיות ושעועית‪ ,‬או‪ ,‬מרק פטריות מוקרם‬
‫בשמנת‪ ,‬או‪ ,‬כמו שהשיב לה פעם כשחזר הביתה לאחר היעדרות‬
‫ארוכה‪ ,‬למה לא פשטידת כבד? בינתיים למדו להתקיים יחד בבית‬
‫בלי להפריע יותר מדי זה לזו‪ .‬המיטה כל כך רחבה‪ ,‬הבית מספיק‬
‫גדול‪ .‬לפעמים‪ ,‬כשמשוחחים בין חדר לחדר צריך אמנם להרים את‬
‫הקול‪ ,‬אבל לעומת זאת אפשר גם לשתוק‪ ,‬ובלי שה ֵחמה תעלה‪ ,‬פשוט‬
‫לא יצא כמעט להיפגש היום‪ ,‬נֹאמר‪ ,‬רק למה הוא מפעיל כל כך חזק‬

‫את הטרנזיסטור‪ ,‬ולמה איננו ממקד אותו?‬
‫ריח הבצל המיטגן עם העגבניות והגבינה והנקניק והביצים‬
‫קיבל גוון שרוף‪ .‬היא זוכרת שהיא צעקה‪" ,‬מנש'קה זה נשרף‪ ",‬אבל‬
‫המשיכה לשכב במיטה‪ .‬קיוותה ששמע‪ .‬מכל מקום זה עניינו‪ .‬היא‬
‫כבר מזמן איננה מכינה לו ארוחות בבוקר‪ .‬גם אם יוצא להם במקרה‬
‫להיות במטבח יחד באותו הרגע‪ ,‬גם אם הם מאזינים שם יחד לאותה‬
‫תוכנית‪ ,‬קוראים מתוך אותו עיתון‪ ,‬גם אם הוא מגיש לה מאמר מסוים‬
‫ואומר לה "קראי‪ ",‬או אם היא מצביעה על ידיעה שנראית לה חשובה‬
‫ושואלת "קרא ָת‪ֶ ",‬את ארוחת הבוקר מכין לו כל אחד בעצמו‪ .‬היא‬
‫עורכת לה על המפה ספל וצלוחית תואמים‪ ,‬מחממת את הלחמנייה‬
‫הנצחית‪ ,‬מוזגת קפה מהביל‪ ,‬וזהיר־זהיר‪ ,‬לא לפרום טרם זמנו את‬

‫‪72‬‬