Page 75 - 28222

‫מסע העצמאות של חוה‬

‫זו‪ ,‬יותר משהחזירה לעור העייף את רעננות נעוריו הדגישה את קוצר‬
‫ידה לחולל זאת‪ ,‬והייתה תלויה לכן‪ ,‬מרבית הזמן‪ ,‬מבוישת בארון‪.‬‬

‫גם שורשי שיערה‪ ,‬הבחינה‪ ,‬שוב מלבינים‪ .‬מרווחי שלושת‬
‫השבועות כבר אינם מספיקים‪ ,‬ובשבוע השלישי כבר עטויים צדעיה‬
‫הילה לבנה‪ .‬יותר ויותר היא מקנאה בנשים הנוהגות במה שנראה לה‬
‫כהפגנה כמעט בלתי נסבלת של ביטחון עצמי‪ ,‬המעזות להסתובב‬
‫בראש מאפיר או מלבין‪ ,‬הוכחה חד־משמעית לחיים עתירי עשייה‬
‫ומימוש עצמי‪ ,‬אשר אפילו השיער המאפיר איננו יכול לערער‪ .‬הגיע‬
‫הזמן שגם היא תאזור אומץ ותפסיק לצבוע‪ ,‬ומה הייתה אומרת ל ּו‬
‫הגברים סביבה היו צובעים את שיערם‪ ,‬מכהים צלליות מעל עיניהם‬
‫ומפדרים את קצה חוטמם‪ ,‬בייחוד ש ָידיה‪ ,‬ידיה במילא מסגירות אותה‬
‫תמיד‪ ,‬שריריות‪ ,‬מגוידות‪ ,‬מכוסות כתמי שמש וורידים בולטים‪ ,‬וככל‬
‫שהיא מנסה מפעם לפעם לעדן אותן במקצת‪ ,‬באים הגינה והבית‬
‫ועבודות הקרצוף האין־סופיות ומחזירים להן את חזותן‪ ,‬ידי עבודה‬

‫גסה‪.‬‬
‫פטנט מצאה לה‪ .‬כדי לעקוף את עבודות הבית הדוחקות‪ ,‬כדי‬
‫להתעלם מהכלים המשומשים הגודשים את המטבח‪ ,‬מערימות הכביסה‬
‫המחכות לגיהוץ‪ ,‬מן העשבים השוטים שעלו בגינה‪ ,‬מן הדשא אשר פה‬
‫ושם כבר החל את צמיחת הקיץ המזורזת שלו‪ִ ,‬א ִיים־ ִא ִיים מתפרצים‬
‫בירוק עז וכולו מתחנן למגעה המאחד של המכסחת‪ ,‬כדי לעקוף את‬
‫כל אלו היא נוהגת לאחרונה להסתגר מיד לאחר קפה הבוקר‪ ,‬רק בגד‬
‫לילה לעורה‪ ,‬בחדר של ֶספי‪ ,‬אומרת לעצמה שעכשיו‪ ,‬כש ֶספי כנראה‬
‫באמת עומד לנסוע‪ ,‬מותר לה להתנחם בכך שיש לה סוף סוף גם‬
‫חדר משלה‪ .‬בשיער צבוע היא נראית עדיין הרבה למטה מגילה ואולי‬
‫נותרו לה עוד מספר שנים לפליטה‪ ,‬מנש'קה במילא אינו מבחין לא‬
‫בה ולא בבית‪ ,‬וטרחתה האין־סופית בבית ומאמציה הבלתי נלאים‬
‫להתגבר על האנדרלמוסיה הסוערת ועל הררי הנייר והחפצים שהוא‬
‫זורע סביבו בכל מקום בו הוא נמצא במילא מחזיקים את הבית מסודר‬
‫רק עד לרגע שהוא מתפרץ פנימה ומטיל איתו בבת אחת את כל‬

‫‪75‬‬