Page 76 - 28222

‫מרים איתן‬

‫הסערה והמהומה והמבוקה של אישיותו שאיננה יודעת מנוח‪ .‬עכשיו‬
‫הגיע סוף סוף הזמן שהיא תתעלם מאי־הסדר המצטבר וממצוקתם של‬
‫החפצים‪ ,‬תנצל את שעות הבוקר השקטות כשהוא איננו כאן‪ ,‬ותגשים‬

‫את חלומה הישן ל ַמ ֵמש את עצמה‪.‬‬
‫מילה מצחיקה‪ ,‬ל ַמ ֵמש‪ .‬כאילו העצמות הנוקשות והאגן הכואב‬
‫אינם ממש‪ .‬כאילו ה ֵישות המורכבת‪ ,‬התסכול והאהבה והכאב והציפייה‬
‫והחריצות והכעס‪ ,‬וכך וכך מטרים של מעיים‪ ,‬והבית שהקימה‪ ,‬והילד‬
‫שגידלה‪ ,‬והמחלות שכבר מקננות בה‪ ,‬כאילו כל אלו אינם ממש‪.‬‬
‫רק איזו אפשרות שקופה‪ ,‬נרמזת בקווי מתאר עמומים‪ ,‬משהו הקיים‬
‫בפוטנציה בלבד ושיש לחולל בו איזה פלא של התגשמות‪ ,‬תהיה אשר‬
‫תהיה‪ ,‬ובלבד שתענה על איזה צורך דוחק‪ ,‬היא איננה יכולה אפילו‬
‫לסמן בבהירות איזה צורך‪ ,‬ובלבד שתיוולד מתוך עולמה הרוחני‪,‬‬
‫ובלבד שתישא את חותמה שלה‪ ,‬טביעת האצבע שלה בתוך היש‪ ,‬רק‬
‫היא מימוש‪ .‬אבל בעומדה שם כך‪ ,‬היא זוכרת‪ ,‬תקועה בין חלום האתר‬
‫שלא פרץ עדיין אל תודעתה לבין חזותה הנשקפת אליה‪ ,‬מעוכה‬
‫כפי שמשכה את עצמה מבין הסדינים‪ ,‬כותונת המלמלה הוורודה‬
‫צועקת את עלבונה‪ ,‬הטרנזיסטור הבלתי ממוקד מעביר בה צמרמורת‪,‬‬
‫כשעמדה שם כך לא חשבה ש ְל ַמ ֵמש זו מילה מצחיקה‪ .‬מקוננת עמדה‬
‫שם‪ .‬מבכה את הישויות הערטילאיות‪ ,‬את האפשרויות המוחמצות של‬
‫חייה‪ .‬אבל בעוד כל אלו ממלאים את נפשה היו כבר ידיה מחזירות‬
‫למקומו מכל תרסיס קצף גילוח שהושאר על השיש והותיר שם‬
‫בינתיים מעגל חלודה צהבהב‪ ,‬מהדקות שפופרת משחת שיניים כלפי‬
‫מעלה‪ ,‬שוטפות מברשת גילוח שנותרה כפי שהונחה‪ ,‬בתוך שלולית‬
‫שיער וסבון‪ ,‬נוטלות מטלית יבשה‪ ,‬ובשפשופים אלימים‪ ,‬בכל הכעס‬
‫והאנרגיה המבוזבזת שלה‪ ,‬מסיר ֹות מספר כתמים עכורים‪ ,‬כמעט בלתי‬

‫נראים‪ ,‬מן המראה הגדולה‪.‬‬
‫חמישה צפצופים קצובים ושישי ארוך קרעו אותה מן הטקס האלים‬
‫בחדר האמבטיה‪ .‬קולו של הקריין‪" ,‬השעה שבע והרי החדשות‪ ",‬הדהד‬
‫בכל החדרים‪ .‬משהו על "רגיעה יחסית‪ ",‬על "עוצר שהוטל על מרבית‬

‫‪76‬‬