Page 74 - 28222

‫מרים איתן‬

‫שעוד נותר בו‪ ,‬כשהיא ְמל ּוָוה כל הזמן במתק שפתיהן של הזבניות‪,‬‬
‫"לא‪ ,‬אין צורך במידה אחרת‪ ,‬זאת המידה שלך‪ָ ,‬ואן ַסייז‪ ,‬אמרנו לך‪,‬‬
‫היום תופרים הכול במידה אחת‪ ",‬עד ששארית השכל הישר עמדה‬
‫לה והיא נחלצה מן האנדרלמוסיה‪ ,‬סוגרת מאחוריה את דלת הזכוכית‬
‫הרחבה תוך מלמול התנצלות בעברית של שבת‪ ,‬ועוד הספיקה לקלוט‪,‬‬
‫"איזה פוסטמה‪ ",‬נוחת לחלל המלא בושה‪ ,‬או‪ ,‬מה שהכאיב לה עוד‬
‫יותר‪ ,‬בחנות אחרת‪ ,‬חיוך דקיק על שפתיה של מוכרת שלא אמרה‬
‫דבר‪ .‬מזיעה ומבוישת היא הגיעה לבסוף אל חלל מרווח של בית מסחר‬
‫אנגלי מאופק‪ .‬דגמים שמרניים‪ ,‬צבעי פסטל עדינים‪ ,‬מוכרות כאחד‬
‫האדם‪ .‬שעה ארוכה הסתובבה שם‪ ,‬מארגנת את נשימותיה‪ ,‬פוסעת‬
‫בין מת ֶלה של אפור־עננים לא ֵחר של אפור־פנינה‪ ,‬של תכלת מלבין‪,‬‬
‫של לבן מכסיף‪ ,‬מהדקת אל לח ָייה מערכת נפלאה בגוון שנהב רך‪,‬‬
‫עד שנעצרה‪ ,‬ראה זה פלא‪ ,‬בוורוד‪ .‬משהו מגוון האפרסק השכוח חזר‬
‫לעורה‪ .‬ורוד‪ .‬גם זו דרך לצעוד עם הזמן‪ .‬שנים לא העזה‪ .‬צבע טאבו‪.‬‬
‫"זאת עוד יכולה להופיע בשמלה ורודה‪ ",‬הייתה אמה פולטת בטון‬
‫מתנשא כשרצתה לומר על מישהי שהיא אישה זולה‪ ,‬חסרת טעם‪,‬‬
‫וולגרית‪ .‬אמה‪ ,‬חלוצה ספרטנית זאת ששנים של חיים סגפניים בקיבוץ‬
‫לא שינו את אנינותה‪ ,‬ושלאחר ארבעים שנה בארץ החמסינית עדיין‬
‫לא מצאה טעם לא ְּב ַזית ולא בעגבנייה‪ ,‬שהסתפקה בלחם יבש אם‬
‫הברירה הייתה מרגרינה‪ ,‬ואף יום לא הפסיקה להתגעגע ללחם הקימל‬
‫השחור בחמאה‪ִ ,‬אמ ּה ראתה בלבישת שמלה ורודה את השלב האחרון‬
‫לפני ההשחתה‪ .‬השלב הסופי‪ ,‬הנמוך ביותר‪ ,‬היה כמובן‪" ,‬לעצמה‬
‫היא דואגת לא רע‪ ".‬היא זוכרת עדיין את תחושת ההתרסה‪ ,‬מה יש‪,‬‬
‫לאנגליות הזקנות מותר‪ ,‬האם הן יפות או צעירות או רעננות ממנה‪,‬‬
‫ובכל זאת היה עליה להתגבר על הרגשה קלה של אי־נוחות‪ ,‬מה לה‬
‫ולמערכת שינה דמוית משי ורוד ועטורת מלמלה‪ ,‬אשר מאז‪ ,‬במשך‬
‫כל חודשי הקיץ הקודם‪ ,‬לא זכתה אפילו להערה אחת מצד מנש'קה‪,‬‬
‫שכנראה כלל לא הבחין בה‪ ,‬בכותונת‪ ,‬כפי שאיננו מבחין בה עצמה‬
‫כשהיא חוזרת‪ ,‬למשל‪ ,‬כולה תחושת התחדשות‪ ,‬מן המספרה‪ .‬כותונת‬

‫‪74‬‬