Page 224 - 9322

‫‪ 224‬דבורה פלדמן|‬

‫בה באותה העת‪ ,‬והפעם תיכננתי ביקור נוסף‪ ,‬בהולנד‪ ,‬הן בבירתה והן‬
‫באזורי הכפר‪ .‬אבל ברלין הופיעה גם היא ברשימת אתרי הצילום‪.‬‬
‫הפעם לא נסעתי לברלין כתיירת קלאסית‪ ,‬להתאכסן במלון גנרי‬
‫במרכז העיר‪ .‬הפעם התאכסנתי עם הצוות בדירה בשכונת מגורים‬
‫בחלקה המזרחי הישן של העיר‪ ,‬שכמעט לא עברה שום שיקום‪.‬‬
‫הימים עברו עליי בחקירה ועבודה ואינטראקציה עם השאר‪ ,‬אבל אני‬
‫משוכנעת שלא די בכך להסביר מדוע הרגשתי הפעם כאילו ברלין‬
‫היא עיר שונה וחדשה לגמרי מזו שעברתי בה בדיוק שנה קודם לכן‪.‬‬
‫חלק מן האפקט הזה יש לייחס לשינויים שעברו עליי בפרק הזמן שבין‬
‫שני הביקורים; אפשר לומר בבטחה רבה שלא ברלין היא שהשתנתה‪,‬‬
‫אלא האדם שירד עכשיו פעם נוספת אל תוך מרחבי הפרא האורבניים‬

‫הבלתי מרוסנים‪.‬‬
‫במהלך הביקור הזה‪ ,‬בזמן שלא עבדתי‪ ,‬ישבתי בבתי קפה ברחובות‬
‫הומים וצפיתי בחיי־הבר‪ ,‬כביכול‪ .‬התחלתי להבחין בתווי זיהוי‬
‫מסוימים הנוגעים לתושבי העיר‪ ,‬דבר שלא היתה לי הזדמנות לעשות‬
‫בפעם הקודמת בינות להמוני התיירים הפוקדים את נקודות הציון‬
‫העיקריות‪ .‬מה שהבחנתי בו שוב ושוב הוא שברלין איננה עיר מסוגן‬
‫של ניו יורק‪ ,‬פריז או רומא — היא נראתה כאילו אינה נוטלת חלק‬
‫במרוץ האינסופי להשגת כסף או מעמד‪ ,‬או לפחות מרוץ זה לא ניכר‬

‫בלבושם של אנשים או בהתנהגותם איש לרעהו‪.‬‬
‫הסתובבתי בעיר במעגלים חופפים ומסלולים מזגזגים‪ ,‬הפעם‬
‫מעיזה לפענח את המפה הסבוכה‪ ,‬נאבקת להבין כיצד יכולה ברלין‬
‫להיות מחולקת לכל כך הרבה חלקים נפרדים שנראים כאילו אין להם‬
‫כמעט שום קשר זה לזה‪ ,‬ורק תחבורה ציבורית עלובה מחברת ביניהם‪.‬‬
‫כל חשמלית שעליתי עליה עצרה בגבול הישן של ברלין; כדי להמשיך‬
‫הלאה היה עליי למצוא נתיב אחר‪ .‬אבל במהלך שיטוטיי הרבים‬
‫ב ַשרל ֹו ֶטנ ּבורג הירוקה ובפרידריכסהיין ובכל אותן שכונות שביניהן‪,‬‬
‫על אווירתן הייחודית והקהילות התחומות בהן‪ ,‬שכונות שלמדתי‬
‫כי הן מכ ּונות ִקיץ‪ ,‬התחלתי לשים לב למכנה אחד מענג המשותף‬
‫לכולן‪ :‬חנויות ספרים‪ .‬התחושה היתה כאילו יש חנות כזאת בכל פינה;‬
‫בכל אשר פניתי נתקלתי בחלונות ראווה עמוסי ספרים‪ ,‬עגלות בחוץ‬