Page 83 - Step and repeat document 1
P. 83
dp חסד heard ipipr oic אהבת
ִאם ָח ַטף ִמ ֶמּנּוּ ָשׁם ַה ַמּ ְשׁכּוֹן ְבּ ָח ְזָקה (b) ,אוֹ ֶשׁשּׁוֹ ֵתק ַה ֹלֶוה ְו ֵאינוֹ מוֹ ֶחה
ְבָּידוֹ ,אוֹ ֶשׁ ֹלא ָהָיה ְבּ ֵביתוֹ ְבּ ֵעת ֶשָׁנּ ַטל ַה ַמּ ְשׁכּוֹן -עוֹ ֵבר ְבּ ָלאוַ ,אֲחֵרי
ֶשׁהוּא נוֹ ֵטל ְבּ ַע ְצמוֹ.
cqgd aizp
אסור ,יהיה מדינא גם באבידה -לצרכו לצרכו ולצרכה למאן דסבר לא אפשר לצרכו
ולצרכה אסור ,וכן בפרה בשביל שתינוק ולצרכה למאן דסבר לא אפשר וקמכוין
ותידוש -אסור ,ולא צריכנא לתירוץ דאשר אסור ,מוכח כשיטת הר"ן בשבת פרק האורג
לא עובד בה ,רק אם נסבור ,לא אפשר )לח .מדפי הרי"ף( דאסור לנעול את ביתו
וקמכוין מותר ,והלא ידוע דאנן קיימא לן לשמרו ,אם על ידי זה הוא צד גם צבי
כרבא דלא אפשר וקמכוין אסור ,וכמו שכתב שבתוכו ,ודלא כהרשב"א ,עיי"ש היטב[.
הרי"ף שם )ו :מדפי הרי"ף(] ,וגם דהלא
`veidלנו מכל הנ"ל לדינא ,דאסור לתפוס פלוגתייהו הוא רק אליבא דר' יהודה ולא
משכון בעד עיסקא ,אלא אם כן, אליבא דר' שמעון ,כדאיתא שם בגמרא,
כשאינו מכוין לזכות רק בעד חלק הפקדון דלדידיה גם אביי מודה דאסור ,וידוע דאנן
שבעיסקא לבד .ואפילו אין לו חפץ אחר קיימא לן )שבת כב (:כרבי שמעון בדבר
קטן ממנו לתפוס ,גם כן אסור וכנ"ל. שאינו מתכוין ,ממילא לא אפשר וקמכוין
ואפילו בעד חלק הפקדון לבד ,גם כן אינו אסור[ ,אם כן ממילא לצרכו ולצרכה -
מותר ,אלא אם כן לא זקפו עליו במלוה מדינא אסור לפי זה (* ,וכמו שמשמע
מדברי רש"י שם ד"ה נזדמנו ,עיין שם
וכנ"ל בתחלת דברינו. היטב .וכן בפרה בשביל שתינוק ותידוש,
) .wzeyy e` (bדבקרא דלא תבוא אל ביתו, גם כן פסול מדאורייתא ,ועל כרחך כמו
לא נזכר דדוקא בזרוע .ומה שנזכר שכתבנו למעלה ,דהקרא אשר לא עובד בה,
בגמרא )ב"מ קי"ג' (.ניתוחי' דהיינו שמנתק
צריך לרבות ,אפילו עלה עליה זכר ,דלא ממנו ,הוא דוקא בשפוגעו בשוק ,אבל
עשה הוא מעשה כלל ,מכל מקום פסולה ,כשנכנס לביתו ונוטל שם בעצמו את
המשכון בלי רשות בעליו ,בין בפניו ובין כיון דניחא ליה.
] ,rceדמסוגיא זו דפסחים הנ"ל שאוסר שלא בפניו ,פשוט דעובר בלאו זה .וכן
* d"bdולפי דברינו ניחא מאוד ,במה שהשמיט הרי"ף בבבא מציעא )טז .מדפי הרי"ף( האבעיא
בגמרא לצרכו ולצרכה ,ולא העתיק רק הברייתא דנזדמנו לו אורחים .משום דסמך אמה
שכתב בפ"ב דפסחים דקיימא לן לא אפשר וקמכוין אסור ,אם כן ממילא לצרכו ולצרכה אסור,
כדמוכח מהסוגיא שם .ומה שהעתיק הרי"ף הטעם משום עינא או משום גנבי ,היינו דמשום טעם
זה אפילו נתכוין לצרכה בלבד -אסור בנזדמנו לו אורחים .ולא אבין דברי הרא"ש בבבא מציעא
שם )פ"ב סי' ח'( ,שכתב הטעם דצרכו וצרכה אסור משום דאזלינן לחומרא .והלא לפי ההלכה
דקיימא לן לא אפשר וקמכוין אסור ,הלא בודאי אסור ,ולא משום דאזלינן לחומרא .ודע ,דמפשטות
הסוגיא דפסחים הנ"ל ,דתלי הענין בלא אפשר וקמכוין ,משמע כדעת רבינו תם ועוד פוסקים
המובא בהגהות מרדכי בפרק ב' דמציעא )סי' תכז( ,דבאבידה מדינא אסור בלצרכו וצרכה ,וכן
בפרה ,ודלא כדעת התוספות בבבא מציעא הנ"ל )דף ל :ד"ה לצרכו( ,דסבירא להו ,דאפילו אם
נימא דאסור ,הוא רק משום דשמא ישהנה יותר מכדי שיעור שצריך לצרכה ואתיא לידי קלקול.
