Page 84 - Step and repeat document 1
P. 84

‫חסד‬  ‫‪iriay wxt ,` wlg‬‬                     ‫אהבת‬  ‫‪ep‬‬

‫©‪ְ (c) ENt¦ `£e‬ל ַהְרבּוֹת ָע ָליו ָשׁם ִבְּד ָבִרים‪ַ ,‬עד ֶשִׁיּ ֵתּן לוֹ ַה ֹלֶוה ְבּ ַע ְצמוֹ ֶאת‬
‫ַה ַמּ ְשׁכּוֹן ‪ַ -‬גּם ֵכּן ָאסוּר‪ֶ ,‬א ָלּא ַיֲע ֹמד ַבּחוּץ‪ְ ,‬ו ַה ָלּה מוֹ ִציא לוֹ ֶאת‬
‫ַה ַמּ ְשׁכּוֹן‪ֶ ,‬שֶׁנֱּא ַמר )שם יא(‪ַ ' :‬בּחוּץ ַתֲּע ֹמד ְו ָה ִאישׁ ֲא ֶשׁר ַא ָתּה ֹנ ֶשׁה בוֹ יוֹ ִציא‬

                            ‫‪cqgd aizp‬‬

‫משמע בשיטה מקובצת על האי סוגיא )שם )‪ .eilr zeaxdl (c‬מדכתב בתורה )דברים כד‪,‬‬
‫קט"ו‪ ,(.‬דאתה נכנס לביתו של ערב‪ ,‬בשם יא( בחוץ תעמוד וגו'‪ ,‬ואף דמוציא לו‬
‫הלוה המשכון מדעתו‪ ,‬כמו שכתוב‪ :‬והאיש‬       ‫הרמ"ך‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
‫אשר אתה נושה בו יוציא אליך וגו'‪ ,‬אפילו‬
‫הכי אסרה התורה למלוה ליכנס לפנים‪ ,‬שמע‬     ‫‪ epixacae‬יבואר היטב דברי התוספות בבא‬
‫מינה דכניסה לצורך העבוט‪ ,‬אסור בכל‬         ‫מציעא )קט"ו‪ .‬ד"ה אלמנה(‪ ,‬שכתבו‬
‫גווני‪ .‬וכן מוכח ממה שפסק בחושן משפט‬       ‫ד'לא יחבול ריחים' ו'לא תחבול בגד‬
‫סימן צ"ז ס"ו בהג"ה‪ ,‬דאפילו אם ביקש‬        ‫אלמנה'‪ ,‬בא לאסור ניתוח המותר במקום‬
‫המלוה רק ליכנס לבית הלווה ולכתוב כל‬       ‫אחר ]היינו לשליח בית דין‪ ,‬או לדידהו גם‬
‫מה שבביתו ]היינו כדי שלא יבריחם[‪ ,‬אין‬     ‫לאדם אחר מדאורייתא[‪ ,‬ואף על גב דסתם‬
‫בית דין נזקקין לו ליכנס לביתו כלל‪ .‬ועיין‬  ‫חבלה בבית משמע‪ ,‬אם אינו ענין לחבלה‬
‫שם בסמ"ע )ס"ק ח'( הטעם‪ ,‬דמדהקפידה‬         ‫בבית‪ ,‬שאסור במקום אחר‪ ,‬תנהו ענין‬
‫התורה וכתב 'בחוץ תעמוד'‪ ,‬משמע דכניסה‬      ‫לניתוח‪ .‬והא דאפקיה בלשון חבלה ולא‬
‫לצורך העבוט‪ ,‬אפילו לא יעבוט אותו שם‬       ‫בלשון ניתוח‪ ,‬כדי לעבור במשכון בשני‬
‫‪ -‬אסור‪ .‬ועיין בביאור הגר"א שם )ס"ק י'(‪,‬‬   ‫לאוין‪ ,‬עד כאן לשון התוספות‪ .‬וכתב על‬
‫שגם הוא כתב שם כעין זה‪ .‬וכן משמע‬          ‫זה הגאון רבי עקיבא איגר בגליון משניות‬
‫מרמב"ם פרק ב' ממלוה )ה"ב( שכתב‪ :‬טען‬       ‫)פ"ט מי"ג(‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬ולא זכיתי להבין‪,‬‬
‫שיש לו והחביא אותן והרי הם בתוך ביתו‪,‬‬     ‫הא הב' לאוין הם לאו דלא יחבול ולאו‬
‫אין מן הדין שיכנס לביתו‪ ,‬לא הוא ולא‬       ‫דלא תבוא‪ ,‬ואי נמי הוי כתיב לא ינתח‪,‬‬
‫שליח בית דין‪ ,‬שהתורה הקפידה על זה‪,‬‬        ‫והיה נוטלו מביתו‪ ,‬היו גם כן ב' לאוין‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬בחוץ תעמוד‪ .‬אבל היו מחרימין‬        ‫דהרי בנטלו מביתו פשיטא דיש בו משום‬
‫על מי שיש לו ולא יתן לבעל חוב‪ ,‬עיין‬       ‫לא ינתח‪ ,‬ועובר גם כן על לא תבא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫שם‪ .‬והיינו‪ ,‬אפילו לא יקח אחר כך המשכון‬    ‫ולדברינו ניחא בפשיטות‪ ,‬דאי הוי כתיב‬
‫בעצמו‪ ,‬רק יברר אחר כך לבית דין שיש‬        ‫בלשון ניתוח‪ ,‬הוה אמינא דדוקא כשמנתק‬
‫לו‪ ,‬והם יכפוהו לזה‪ .‬וממילא כל שכן‬         ‫בחזקה‪ ,‬דכן הוא לשון ניתוח‪ ,‬כמו ניתוקי‪,‬‬
‫בעניננו דנוטל העבוט גם כן לבסוף‪ ,‬דאסור‪.‬‬   ‫כמו שכתב הרי"ף )סט‪ .‬מדפי הרי"ף(‪ ,‬אבל‬
                                          ‫כשנכנס לביתו ובעליו שותק‪ ,‬או שנוטל‬
‫שלא בפניו‪ ,‬אימא דאינו עובר כי אם בלאו ‪ xyt`e‬דעובר על ידי זה גם על הלאו דלא‬
‫תבוא אל ביתו וגו'‪ ,‬מלבד מה‬                ‫דלא תבוא‪ ,‬שכולל אפילו באופן זה כמו‬
‫שכתבנו‪ ,‬להכי כתיב סתם בלשון חבלה‪ ,‬שעובר על מה שאמרה תורה בחוץ תעמוד‪,‬‬
‫דמורה על חפץ שנוטל מביתו בתורת משכון דאין ראיה גמורה מנתינת הלוה את המשכון‪,‬‬
‫בלי רשות בעל הבית‪ ,‬דכן הוא לשון חבלה‪ ,‬דאולי מפני היראה או מחמת כיסופא עבד‪,‬‬
‫ובין בפניו או שלא בפניו‪ ,‬להורות דבכל דעבד לוה לאיש מלוה‪ .‬וגם לפי מאי דאיתא‬
‫בירושלמי פרק המקבל )הי"ב(‪ ,‬הטעם על‬        ‫גווני עובר בשני לאוין‪.‬‬
   79   80   81   82   83   84   85   86   87   88   89