Page 141 - 336

‫מהתופת בגרמניה והקמנו מדינה חזקה‪ .‬אנחנו עם מיוחד‬ ‫שבוכות ומתפללות‪ ,‬על שיחות הטלפון והווצאפים שאנו‬
‫בזכות הכוח של החיים‪ .‬אנחנו צריכים לזכור תמיד מה‬ ‫מקבלים מכולם‪ ,‬על ההזמנות להתארח בבתים של‬
‫חברים מהצבא ומהעבודה וסתם מאזרחים טובים‪ ,‬על‬
‫היו רוצים מאיתנו הנופלים היקרים לנו מכול‪.‬‬ ‫כל בקשה שאנשים מבקשים בקבוצות הווצאפ ובשנייה‬
‫מסייעים ומביאים‪( .‬מתוך פוסט שכתבתי ב‪)9.10.2023-‬‬

‫כעת‪ ,‬לאחר חודש כמפונה במלון לאונרדו בירושלים‪,‬‬
‫כשהשמות והפנים של הנרצחים‪ ,‬הנעדרים‪ ,‬החטופים‬
‫מתפרסמים‪ ,‬ההיכרות איתם גדולה יותר והכאב עצום‪.‬‬
‫ילדים‪ ,‬חברים‪ ,‬חיילים‪ ,‬שכנים מילדות‪ ,‬תלמידים‬
‫ותלמידות שלי מהעבר‪ ,‬מורים ומורות שאנו מכירים‬
‫שנים – נרצחו‪ .‬כמו שכתוב בספר שמות אחרי המכה‬
‫העשירית‪" :‬ותהי צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר‬

‫אין שם מת"‪.‬‬

‫גם כשהכל אפור‪ ...‬יש חיים‪ .‬צילום‪ :‬אמנון ארד‬ ‫לראות את הבן השני מפורק כי‬
‫חברים שלו מהמכינה‪ ,‬מהלימודים‪,‬‬
‫יומיים לאחר השבת השחורה או האדומה – כל אחד‬ ‫מגדוד ‪ 13‬נשחטו ונחטפו ועד‬
‫יבחר בשם – יצאתי לעשות סיור באזור היישוב כי‬ ‫לרגע זה לא יודעים דבר עליהם‪.‬‬
‫קיבלתי משימה מחבר טוב מאוד לחפש רכב טויוטה‬ ‫או לכתוב על החברים טובים‬
‫יאריס שהטלפון שבו היה מאוכן לפרדס שקרוב מאוד‬ ‫שלנו מכפר עזה‪ ,‬בארי‪ ,‬נחל עוז‪,‬‬
‫לביתי‪ .‬כשנסעתי ראיתי את הזוועות‪ .‬את הרכבים (ועוד‬ ‫שבכל מקום שאתה בא אומרים‬
‫דברים שלא אתאר)‪ .‬מרחוק ראיתי מסוק יסעור שרוף‬ ‫לך אתה עוד לא יודע עשירית‬
‫בשטח‪ .‬שבועיים אחר כך‪ ,‬אילנה דיין תספר בתוכניתה‬ ‫ממה שבאמת ראית בטלוויזיה‪ .‬או‬
‫על כוח צנחנים שהגיע מנבי מוסא בדרך לא דרך וניהל‬ ‫את הבן השלישי שרק לפני מס‬
‫קרב כ‪ 800-‬מטר מהמושב שלנו‪ .‬פתאום מתחוורת‬ ‫חודשים התגייס ליחידה מיוחדת‬
‫במג"ב שהגיעו אליו הביתה עם‬
‫המציאות‪ :‬גורלנו היה יכול להיות אחר לחלוטין‪...‬‬ ‫רכב של היחידה וגייסו אותו כי‬
‫קיבלנו הנחייה שאי אפשר לצאת‬
‫תושבי מושב כפר מימון‪ ,‬שבו אני גר עם משפחתי‬ ‫מהבית‪ ,‬מהבית שלי מבצרי מקום‬
‫היקרה‪ ,‬קיבלו הנחייה בצו של אלוף לעזוב את הבית‪.‬‬ ‫שבו משפחתי גדלה מעל ‪ 28‬שנים‬
‫הגענו כקהילה למלון לאונרדו פלאזה בירושלים‪ .‬צוות‬ ‫אי אפשר לצאת? זה חלום? לצאת‬
‫המלון נותן מענה לכל בקשה שלנו‪ .‬תדמיינו לעמכם‬ ‫לחצר לשבת עם כוס קפה אסור‬
‫ילדים קטנים‪ ,‬תינוקות‪ ,‬צעירים‪ ,‬חיילים‪ ,‬זקנים – כולם‬
‫אוכלים יחד באותם זמנים‪ ,‬עולים יחד במעלית‪ ,‬זקוקים‬ ‫לנו כבר ‪ 48‬שעות‪.‬‬
‫לכביסה‪ ,‬לגיהוץ‪ ,‬מקיימים אירועים‪ :‬חתונות‪ ,‬בריתות‪.‬‬
‫כבר תקופה די ארוכה שהעצבות אינה מאפשרת לך‬
‫להרים את הראש‪ .‬הסיפורים הקשים גורמים לי למרה‬
‫שחורה‪ ,‬לייאוש‪ .‬והשאלה היא עד מתי? ומה זה יתרום‬
‫לנו כעם וכחברה? ואז מבליחה התובנה כי צריך לכנס‬
‫את הכוחות שלנו ולהסתכל קדימה‪ .‬ביהדות יש אבלות‬
‫של שבעה‪ ,‬של חודש‪ ,‬של שנה‪ .‬יש גם אזכרה וכו'‪,‬‬
‫אבל אין אבלות רצופה שאינה נגמרת‪ ...‬היהדות מורה‬
‫לנו לזכור תמיד את היקר לנו מכול‪ ,‬ועם זה להתקדם‪,‬‬
‫לחיות‪ ,‬לצמוח ולבנות‪ .‬לפני יותר משמונים שנה‪ ,‬קמנו‬

‫‪49‬‬