Page 215 - 22322
P. 215
שומרי הערים |215
המושכת אותי .רגליי שוקעות בחול ,אבל הוא אינו מושך אותי כלפי
מטה ,אלא מערבה ,אל סיני" .אביב ",אני אומר שוב ומוסיף" ,יפו —"
"יפו נחרבה ",היא לוחשת מבעד לשפתיים שחציין בצל וחציין
באור .עין הניאון הכחולה שלה בוכה דמעות ים מלוחות ,ועינה המוצלת
בוכה דמעות שחורות" .תל אביב הוקמה על חורבותיה".
עד כה נמנעתי בכוונה מלתהות מה קרה לעשרות אלפי התושבים
שחיו ביפו ,לאן נעלמו משפחות וקשישים וסטודנטים וילדים ,יהודים
וערבים ונוצרים .האם ההיסטוריה שוכתבה והם חדלו מלהתקיים? האם
צאצאי שישים ושש המשפחות שהשתתפו בהגרלת הצדפים דחקו הצדה
את העיר הקיימת ,או שמלחמת השחרור היתה זו שחתמה את גורלה,
וכל אלו שברחו מבתיהם מאימת המלחמה מעולם לא חזרו ,והותירו עיי
חורבות שלא קמו שוב לדמות עיר? ומה אם קין לקח אותם ,את כולם?
"יפו לא נחרבה .היא חלק ממך .היא תמיד היתה .יש בה מסגדים,
חומות ,את מגדל השעון ושוק הפשפשים ומתחם אנדרומדה ,את
אבולעפיה ,המזח ,הדייגים ו "...אני לא משלים את המשפט ,כי ברור לי
שלדבריי אין שום השפעה .אנחנו עדיין נמשכים לעבר הגדר .היא לא
מביטה בי .אני חייב לנסות את הקריאה .זה הנשק האחרון שנותר לי.
אבל אני מהסס להשתמש בה ,מרגיש בחוש כלשהו שזו תהיה טעות.
אני לא יודע למה ,אבל באותו רגע ,אני חושב על אשלינג ,על מה
היא היתה עושה.
אני מקרב את שפתיי לאוזנה השחורה של אביב ,עוצם את עיניי ושר
בקול נמוך.
"נמה יפו ,נמה
שקט בחוצות
אורחת גמלים אי שמה
צועדת בחצות".
החול מפסיק למשוך אותי .כשאני מביט אל צד גופה החשוך ,נדמה לי
שהוא מואר יותר .אולי זה רק תעתוע של האור ,או אשליה מתוך ייאוש,
אבל אני ממשיך לשיר .אני חושב על היום שבו התחלתי להתאהב בה,
לפני יותר מעשור ,באוגוסט ,בחוף הצוק ,כשרוח ים מקררת את פנינו,
