Page 217 - 22322
P. 217
שומרי הערים |217
"חורבות ימית .הן כבר לא חורבות .אני רואה אותן .הן נראות כמו
בגלויה שהוא שלח לך .כאילו קפאו בזמן".
אני משחרר אוויר בנשיפה ארוכה" .מה את רואה?"
הוא עוצמת את עיניה" .מדבר ,בתים ,שבילים ,ים ,אנשים — לא ,לא
בדיוק אנשים .יותר כמו ...הדים ,אני חושבת".
רעיון שפחדתי אפילו לנסח במחשבותיי צף שוב על פני הגלים
הסוערים של רגשות ורצונות וזיכרונות שרק חלקם שלי .אני בולע את
רוקי ,מנסה לנסח את השאלה שנחה על דל שפתיי מהרגע שגיליתי את
האמת על אמי" .ואת מרגישה משהו ...אחר?"
עיניה נפקחות ופוגשות בעיניי .הן רכות ,אבל קולה ישיר מאוד.
"ימית מתה לפני עשרות שנים ,יונתן".
אני נושף אוויר שוב .אביב תמיד קראה אותי כמו ספר פתוח ,ולמעט
הסוד שהסתירה ממני עם כולן ,היא מעולם לא שיקרה לי ,לא ייפתה את
המציאות ,לא ניסתה לטפל בי בכפפות משי רק בגלל שאני השומר .זו
כנראה אחת מהסיבות שהתאהבתי בה" .את לא יודעת את זה בוודאות.
לא היית שם .מה אם היא שרדה ,אבל לא יכולה לחזור לישראל כי היא
שייכת לשטח אחר ,שמאז שנת '82אף ישראלי לא חי בו —"
"כבר אמרתי לך .אם היא היתה שורדת ,אבא שלך היה יודע .עיר לא
יכולה לשרוד בלי התושבים שלה".
"סדום שרדה ",אני מזכיר לה" .ספרטה שרדה".
"ספרטה היא עיר־מדינה ,יצר ההישרדות שלה חזק יותר משל כל
עיר שאי־פעם פגשתי ,ובוא לא נשכח שהיא די משוגעת — בדיוק כמו
סדום .אגב ,אתה באמת חושב שזה רעיון טוב להשאיר את ישראל בלי
שומר כשרוח עיר עוינת מסתובבת בינינו? אני לא אתפלא אם ברגע זה
ממש היא מנסה להשתלט על אחת מהאחרות".
"ניסיון יפה".
היא נאנחת" .יונתן .תקשיב לי .ימית נחרבה עד עפר ".העיניים
שלה קשות" .ואתה לא מסוגל לעמוד מולו .אתה לא מבין עם מה אתה
מתמודד ,וגם הן לא .אחרת הן לא היו נותנות לך ללכת .במיוחד כשאין
לך יורש".
"אילו היה לי ,היית נותנת לי ללכת?"
"אם זו היתה עיר אחרת ,היית מסכן הכול בשבילה?"
