Page 218 - 22322
P. 218
218רותם ברוכין|
אנחנו עומדים זה מול זו ,שותקים .אני נושך את שפתי התחתונה.
"באמת לא רצית ילדים כשהיינו יחד?"
היא בוהה בי ,עיניה רחבות ובוהקות" .עכשיו באמת נראה לך זמן
טוב לדבר על זה?"
"לא ",אני מודה" .אבל אני מוכרח לדעת את האמת .עד עכשיו
אפילו לא ידעתי שרוחות ערים יכולות ללדת".
היא מחייכת" .אני מודה שלא הכרתי רוחות שנשאו ילדים מלבד
ימית — לפחות אני חושבת שלא הכרתי .הזיכרון שלי קצת מעורפל
כרגע .אבל אנחנו נשים ,יונתן .למה שתעלה על דעתך שהרחם שלנו
לא מתפקד?"
כי הן בנות אלמוות? כי הן מסוגלות לפרק את הגוף שלהן לחלקיקים,
לנדוד דרך האדמה ולהגיח במקום אחר? כי הן מסוגלות לראות דרך
עשרות אלפי עיניים ולשלוט בים ובאדמה ובבניינים ובאנשים? "כי אף
פעם לא השתמשנו באמצעי מניעה ",אני פולט ,ומסמיק עד קצות אוזניי.
היא לוטשת בי מבט נדהם ומשועשע" .חשבתי שלא רצית ילדים".
"לא רציתי .אני עדיין לא רוצה .חשבתי שגם את לא".
מבטה מתקדר ועיניה מצטמצמות" .למה אתה מתכוון 'חשבתי'?"
אני בולע את רוקי ומרים את עיניי ,למרות הקושי ,לפגוש במבט
הפלדה שלה" .את ידעת שאת יכולה ללדת את הילד שלי .ידעת שצריך
להיות לי יורש".
אני רואה את הסטירה מגיעה ,אבל לא מוכן לכוח שמאחוריה ,לכל
עוצמת הכאב והכעס והעלבון שהיא חשה .אני לא מושיט יד ללחיי,
אלא עומד מולה בלי להגיב ,בלי לזוז ,מחזיר את מבטה .פניה אדומות
והיא מתנשמת ,ידה מאוגרפת כאילו היא מחזיקה בעד עצמה מלהכות
אותי שוב" .אתה באמת מאשים אותי שהייתי איתך רק בשביל ללדת
את היורש שלך?"
אני שותק ,ממתין .הזעם בעיניה הוא זעמם של כל הסטודנטים
התפרנים שבעלי הבית החמדנים שלהם העלו שוב את שכר הדירה,
זעמם של כל איש או אישה שלא התקבלו לעבודה שהוכשרו לה רק
כי לא היו להם השם או המגדר או המראה הנכון ,זעמם של מיעוטים
מפוחדים בדרום העיר שבעיניהם כל אדם לא מוכר ,כולל רשויות החוק,
עשוי לרצות להרע להם או לפגוע בהם.
