Page 40 - 22322
P. 40
40רותם ברוכין|
גבעתיים משחקת בצמיד הכסף שעל מפרק ידה .אני מבחין
שהקמעות שתלויים ממנו הם ארטיקים ופלאפל" .ועוד לא דיברנו על
ספורט".
"המרתון?" אני לא יכול שלא לחייך .אף פעם לא הייתי חובב
ספורט — משום סוג שהוא ,למען האמת — אבל המרתון מוכר לי היטב,
בעיקר בגלל התלונות שאני שומע כבר שנים מהן ומאחיותיהן.
"תלוי איך אתה מגדיר מרתון ",גבעתיים אומרת ביובש" .היא מרימה
אירוע ספורט המוני כל חודשיים בערך .מרתון יום ,מרתון לילה ,סובב
תל אביב באופניים ,תחרות מפרשיות וגלשני גלים בחופים ,קיאקים
בפארק"...
"וכמו כל דבר שהיא עושה ,עשרות אלפי אנשים מעורבים ,לפעמים
מאות אלפים ",אומרת רמת גן" .אין לך מושג כמה אנרגיה אני צריכה
להשקיע בצד שלי בפארק .בכל פעם שיש בצד שלה אירוע ,גני יהושע
נראים כאילו עבר עליהם מכבש .אין לי לא את הגודל שלה ולא את
התקציבים שלה ,אני לא יכולה להשתלט על הבלגן הזה".
"ניסיתן לדבר איתה?" אני שואל.
הן צוחקות כמעט בהדהוד מושלם זו של זו ,ואני מתכווץ.
"לא ",אומרת גבעתיים" .אנחנו לא מאמינות בלדבר עם אחותנו —"
"שהיא במקרה גם השכנה שלנו ואחת החברות הכי קרובות שיש לנו
בעולם ",משלימה רמת גן.
"אתה יודע מה היא אמרה לנו?" שואלת רמת גן ,ואני מתכווץ,
משוכנע מהטון שלה שאני ממש לא רוצה לדעת.
"שזו לא החלטה שלה ",ממשיכה גבעתיים" .אלא של העירייה!"
"העירייה!" מדגישה רמת גן .היא זועמת כפי שלא ראיתי אותה זמן
רב ,ואני מדמיין בחרדה כמה מכשירי הנשמה בתל השומר מפסיקים
לעבוד כרגע .אני מבין את הכעס ,כמובן .רוח העיר היא מהות החיים
בה ,מהות אופיים של התושבים שלה — העירייה אינה ישות עצמאית.
היא חלק ממנה .כן ,הן מנפנפות בה כשהן לא רוצות לעשות משהו,
או רוצות לעשות משהו ולהצדיק אותו .בקיצור ,תירוץ ,בייחוד כשהן
משתמשות בו זו מול זו.
אני משעין את מרפקיי על שולחן הפלסטיק המלוכלך ומביט בהן,
מנסה לחשוב על שאלות נוספות שיעזרו לי להבין מה קורה ,אבל
