Page 35 - 22322
P. 35
שומרי הערים |35
בכיור .אני שוטף אחד בלית ברירה ומניח אותו מול מכונת הקפה.
"מישהי רוצה הפוך?" אני שואל בקול.
הן מביטות בי מהסלון" .יש תה?" גבעתיים שואלת.
"לא".
היא נאנחת ,מקערת את ידיה ,וספל תה מהביל מופיע ביניהן.
"רמת גן?"
עיניה משועשעות מאחורי משקפי התותים" .אתה לא אמור לשתות
קפה פינג'אן או משהו כזה?"
"למה? לא מספיק שאני גר באמצע שום מקום ,אסור לי ליהנות
מקפה טוב?"
"אתה צודק .אני למשל חשבתי כבר מזמן שאני צריכה שתהיה לי
יאכטה איפשהו .אז מה אם אין לי חוף ים?"
"אל תתגרי במזל שלך ,עוד לא החלטתי לא לזרוק את שתיכן
החוצה".
היא מגחכת .בצדק ,כמובן .כאילו יש לי את הכוח או היכולת לגרום
לרוח עיר לעשות משהו שהיא לא רוצה.
אני מתעלם ממנה ופותח את מגירת הקפסולות .היא ריקה .אני
מקלל ומחפש ליתר ביטחון במגירות האחרות .לבסוף ,מובס ,אני חוזר
לסלון ,הספל הריק בידי" .מישהי יכולה להכין לי הפוך?" אני מבקש.
כמעט בתחינה.
הבעות הבוז בעיניהן כמעט מתואמות.
"קפה לא בריא לך ",אומרת גבעתיים.
אני מביט ברמת גן בתקווה .היא מחייכת" .הקשישה צודקת .כל
הקפאין הזה גרוע לך .אני מוכנה להתפשר על מוקצ'ינו ".הספל בידי הופך
לכוס זכוכית ארוכה על רגל ,מלאה בחלב מוקצף עם ריח של שוקולד.
"את מביכה ",אומרת גבעתיים" .לפחות תכיני לו שוקו אמיתי ,עם
שוקולד ".הנוזל בכוס מתכהה לצבע חום עשיר בזמן ששביבי שוקולד
קטנים מתפזרים על חלקו העליון ,יוצרים דוגמה של חתול.
אני מניח את הספל המגוחך על השולחן בסלון" .תקשיבו לי,
ותקשיבו לי טוב ,גבירותיי ",אני אומר" .מה שלא תהיה הסיבה שבגללה
התייצבתן כאן בשעה המחרידה הזאת ,אנחנו לא נדבר עליה עד שאני
לא אשתה קפה".
