Page 36 - 22322
P. 36
36רותם ברוכין|
הן שותקות ,הבעותיהן משקפות זעף .אני מתחיל להבין שהן פשוט
לא מוכנות לזמן עבורי קפה .למה? אני ממתין ,משלב את ידיי על חזי.
קרב המבטים נמשך עוד כמה רגעים ,עד שלבסוף גבעתיים נאנחת
ואומרת" ,יש לי קופון לקפה בתחנת הדלק הקרובה".
זו כנראה ההצעה הכי טובה שאקבל .אני נאנח והולך ללבוש
מכנסיים.
אנחנו כנראה היחידים שאי־פעם ישבו בשולחנות הקפה המלוכלכים של
תחנת הדלק הזאת ,במיוחד בשעה כל כך מוקדמת .רמת גן בוחשת במיץ
התפוזים עם הקשית הרב־פעמית שלה .גבעתיים שותה תה ומכרסמת
עוגייה .אני לוגם מהקפה ההפוך שהזמנתי .הוא מזעזע .אני מניח אותו.
אני מתגעגע להפוך טוב .קפה עם קצף שיש לו מרקם של קרם ,וחלב
חם אבל לא רותח ,וכמות מדויקת של אספרסו משובח .מכונת הקפה
שלי מכינה קפה סביר לגמרי ,אבל אני חושב שכבר שמונה חודשים לא
שתיתי הפוך מצוין באמת.
המוכר ממצמץ .העיניים שלו מנסות להתמקד בבנות לווייתי
ומחליקות מעליהן .הוא יודע שהן שם ,ברור ,הוא כרגע מכר לנו שתייה.
אבל מסיבה שאינה ברורה לו הוא לא מצליח ממש להביט בהן ,להיזכר
מאיפה הן מוכרות לו ,להבין מה הוא חושב על המראה המוזר שלהן
והגינונים המוזרים שלהן .ואחרי שנלך ,הוא יגלה שהפנים שלי הן
היחידות שהוא מצליח לזכור.
"נו?" אני יורה אל תוך השתיקה שלהן .הן מחליפות מבטים ,היסוס
ומבוכה על פניהן .פתאום אני חש אשמה .אבא שלי היה מתייחס אליהן
בסבלנות ובאמפתיה .הוא לא היה בורח לצריף מבודד ביער .תמיד חיינו
במקומות מיושבים ,ולא היתה רוח בארץ שלא ביקרנו בקביעות ,מנווה
אטי"ב ועד יטבתה ,מרהט ועד אריאל .אני לא הוא .אפילו לא תהיתי מה
גרם לשתי ערים גדולות וחזקות להגיע לבקש את עזרתי.
"מה קורה?" אני מתחיל שוב ,מנסה להישמע תומך ,מכיל ורגוע,
אבל נאלץ להסתפק בקצת פחות עצבני.
גבעתיים מביטה בתה שלה ,שממשיך להתערבל בתנועות סיבוביות
בכוס ,למרות שהוציאה ממנו את הכפית לפני כמה דקות .הן מחליפות
עוד מבט ,ואז רמת גן מועכת את הקשית שלה.
