Page 32 - 22322
P. 32
32רותם ברוכין|
שזה יהיה ככה עד סוף החיים שלי "...אני לא מסוגל לסיים .אני מרגיש
שוב חנוק ,כלוא .המכונית קטנה מדי ואין בה אוויר .אני גולל את החלון
מטה ועוצם את עיניי לרגע ,נושם נשימה עמוקה.
אני שומע אנחה ומעיף בו מבט .הוא מחכך את מצחו ,ונראה כאילו
שוקל את דבריי .אני לא קונה את זה" .אתה צודק בדבר אחד .חיי
השומרים נעשו תובעניים יותר .היו הרבה פחות רוחות כשהייתי ילד,
הרבה פחות אנשים ,והמשמעות היתה הרבה פחות עבודה בשבילנו
והרבה פחות תשומת לב מהן .אבא שלי אפילו עבד בעבודה אמיתית.
אני כבר לא יכולתי ,כמובן .שמחתי שיש הרבה מקומות חדשים ,אבל
לא חשבתי —"
"איזה יופי לדור שלכם ",אני שומע את המרירות בקולי" .הפרחתם
את כל השממה .לא השארתם אפילו חלקת אדמה קטנה שאפשר לראות
בה פורנו בלי שאיזו רוח תציץ לך!"
הצורר מעווה את פניו בגועל ,אבל אז משהו משתנה בהבעתו" .אתה
טועה ,אתה יודע .יש מספיק מקומות שוממים בישראל .רק צריך לבחור
אחד".
אני לא אוהב את החיוך שלו.
