Page 31 - 22322
P. 31
שומרי הערים |31
"אתה תמשיך לנסות לברוח".
זו לא שאלה ,אז אני לא טורח לענות .גם לא להביט בו.
"אתה שונא אותן כל כך?" הוא שואל בשקט" .את רוחות הערים?
את ישראל? אותי? אתה יכול לתאר לעצמך מה יקרה אם יתרחש כאן
אסון כמו עם מגדלי התאומים בארצות הברית כשאין להן שומר?"
אני מסנן מבין שפתיי החשוקות" ,יש בספרי ההיסטוריה שלך
מספיק שומרי ערים שמתו ,והערים שלהם המשיכו להתקיים".
"להתקיים בקושי .עד ששומר חדש הגיע .כששומר מת בפתאומיות,
לפעמים נדרש יותר מעשור לפני שחדש מופיע .אתה יודע מה קורה
כששומר עוזב? לא מגיע שומר חדש .בעיקר אם יש לו יורש —"
"אל תדאג ",אני קוטע אותו" .לא יהיה יורש".
נראה שההצהרה הזאת היא המכאיבה ביותר עבורו .יופי .אני
ממשיך ,מסובב את הסכין" .אני לא אביא ילד לעולם כדי שיהיה כבול
כמוני וכמוך ,כדי שיהיה עבד ולא יוכל לבחור —"
"ככה אתה רואה את זה?" הוא קוטע אותי בחזרה בכעס" .עבד?"
"איך עוד אפשר לראות את זה?" אני מצליף לעברו" .בחיים לא היה
לי רגע אחד של חופש מהן —"
"מה לגבי הצבא? ביקשת להיות קרבי .חתמתי לך ,למרות שלא
רציתי ,למרות שכמה מהן השתגעו מרוב דאגה —"
"קרבי!" אני לא מסתיר את הבוז שלי" .ככה אתה קורא לזה?"
הוא מהדק את שפתיו" .היית מוצב בגבול לבנון".
"באותה מידה יכולתי להיות מוצב בקריה ,או כאן ",אני מכה
בשמשת החלון להדגשה" .איכשהו הפלוגה שלי היתה צריכה לשמור
על הגבול הבטוח של רמת הגולן בדיוק בכל מבצע בעזה או ברמאללה,
ועל איזו התנחלות שכוחת אל באזור הכי שקט בגדה המערבית בזמן
חומת מגן ,וכשסוף־סוף הוצבתי בגבול לבנון ,אלו היו החודשים הכי
שקטים שהגבול הזה חווה בכל ההיסטוריה שלו ,ואתה יודע את זה ,כי
הן ואתה דאגתם לזה .האקשן היחיד שאי־פעם ראיתי היה כשערב אל־
עראמשה החליטה לקפוץ לביקור עם שלושה קילו חומוס ,ומישהו רגיש
לרוחות ערים ראה אותה עם החיג'אב והזניק חצי מהבסיס".
הוא שותק ,שפתיו עדיין מהודקות .אני נושם עמוק וממשיך" .לא,
אין לי חופש מהן .הן תמיד שם ,תמיד מסתכלות עליי ,וכשאני חושב
