Page 37 - 22322
P. 37
שומרי הערים |37
"זאת תל אביב־יפו".
אני כמעט מפיל את הקפה ,אבל מצליח להציל אותו במחיר של כתם
גדול על החולצה שלי .ממילא היא סחבה ישנה .אני לוגם מהר מדי,
וחיקוי הקפה העלוב שורף את לשוני" .מה איתה?" אני מכריח את קולי
להישמע אגבי ,מזכיר לעצמי שהן תמיד חששו מתל אביב ,שבסיוטים
שלהן היא מספחת ובולעת אותן ,והן הופכות לחלק ממנה.
הן מחליפות מבטים בפעם השלישית .זה מתחיל להימאס עליי.
גבעתיים נאנחת" .היא השתנתה".
הן כולן משתנות כל הזמן ,כמובן .אני ממתין.
"הפקקים הם תמיד בעיה ",אומרת רמת גן לבסוף" .אנחנו מווסתות
אותם בכניסה ,אבל יש גבול למה שאנחנו יכולות לעשות כשהיא סוגרת
נתיבים שלמים לתחבורה ציבורית".
אני מושך בכתפיי" .אני לא מתכנן ערים ,אבל לפי מה שאני יודע,
זו המגמה היום".
"מה אתה אומר ",אומרת רמת גן ,וגבעתיים מגחכת" .ספר לי עוד
על מגמות תכנון עירוני .תזכיר לי בבקשה ,מתי ישבת בפעם האחרונה
בישיבות תוכניות מתאר לעשר השנים הקרובות?"
אני נאנח" .סליחה ,תמשיכו .המצב כרגע הוא שאתן כבר לא
מצליחות לווסת את הפקקים של תל אביב?"
רמת גן נעה במקומה באי־נוחות" .כמו תמיד ,יהיו אחרות ש...
שיקבלו ממנה השראה"...
"כלומר ,תחקינה את כל מה שהיא עושה ",מתקנת ביובש גבעתיים.
"אף על פי שאחיותיהן אמרו להן בבירור שזה רק יחמיר את הבעיה".
"אולי זה בגלל שתשעים אחוז מהרחובות של אותן אחיות הם גם
ככה מסלול אחד ",אומרת רמת גן ,מחייכת במתיקות אל אחותה.
אני חורק בשיניי .הן תמיד ככה — או שהן בלתי נפרדות ,משלימות
זו את משפטיה של זו ,או שהן רבות כמו ילדות בגנון .אבא שלי
היה מתייחס לכל זה בחיבה ,מסביר שככה זה כשהן מבלות את כל
הזמן שלהן יחד ,כשהרחובות שלהן מעורבבים כל כך אלה בתוך
אלה שבלתי אפשרי לדעת היכן אחת מסתיימת והשנייה מתחילה .הן
עברו תקופות טובות יותר ופחות .לפני כמה שנים ,כששתיהן התחילו
להקים תאים גאים והיחסים ביניהן פרחו ,האחרות התלחשו שהן כבר
