Page 38 - 22322
P. 38

‫‪ 38‬רותם ברוכין|‬

‫יותר מאשר סתם שותפות לדירה‪ .‬אולי הן צודקות‪ .‬רוחות מקומות‬
‫לא רואות מערכות יחסים כמו שאנחנו רואים אותן‪ .‬התפיסה שלהן‬

                                                         ‫שונה לגמרי‪.‬‬
‫אני מחזיר את תשומת לבי לשיחה‪ ,‬שהידרדרה בינתיים‪" .‬ואז כל‬
‫העבודה שוב נופלת עליי!" רמת גן מנופפת בקשית שלה בהאשמה‬
‫לעבר גבעתיים‪" .‬נסי לטפל בז'בוטינסקי פעם אחת בראשון בבוקר!‬

                                                           ‫פעם אחת!"‬
‫"את בכלל מקשיבה לעצמך?" גבעתיים מזדקפת ונראית לרגע‬
‫גבוהה יותר ממצפה הכוכבים‪" .‬את מכרסמת בשטח שלי מאז ‪"— 1920‬‬
‫"את לא היית קיימת ב־‪ ",1920‬רמת גן עונה ביובש של קצינה‬
‫משועממת מהשלישות‪" .‬ומהרגע שאת קיימת‪ ,‬אנשים רק בורחים ממך‬
‫אליי‪ .‬בטח ממש מעניין לך באירועים קהילתיים עם כל האשכנזים‬

                                           ‫הפריווילגים הזקנים שלך‪".‬‬
‫"את צודקת‪ ,‬הוד מעלתך הרב־תרבותית!" גבעתיים מסירה במחוות‬
‫כבוד לעגנית כובע שצץ פתאום על ראשה‪" .‬שני דתיים שלא רוצים‬
‫לגור בבני ברק ושלוש מכולות רוסיות — ועשית מעצמך קיבוץ גלויות‬
‫מהלך‪ .‬כולה עיר מקלט לאלה שתל אביב יקרה להם‪ .‬בדיוק כמוני‪,‬‬

                         ‫כפרה‪ .‬אבל בניגוד אליי‪ ,‬זה כל מה שיש בך‪".‬‬
‫רמת גן קמה על רגליה‪ ,‬ועל פניה ההבעה שאני מדמיין על פניו של‬
‫צינור ביוב שנסתם לפני חודשים‪ ,‬אבל עדיין מנסה למנוע את הבלתי‬
‫נמנע‪ ,‬ויודע שבקרוב הוא יציף את הרחובות במי שופכין ובג'וקים‪ .‬היא‬
‫מביטה בגבעתיים‪ ,‬ואז בי‪ ,‬ודמותה מהבהבת פתאום‪ ,‬מתחלפת במהירות‪.‬‬
‫הבגדים שלה‪ ,‬הגיל שלה‪ ,‬אפילו השיער שלה‪ ,‬משתנים‪ .‬אני מסב את‬
‫עיניי‪ ,‬יודע מניסיון שרבות מהן מובכות כשאני רואה את סערת הרגשות‬
‫שלהן‪ .‬בתוך גבולותיהן הן סך כל התושבים שלהן‪ ,‬האווירה‪ ,‬מקומות‬
‫העסקים‪ ,‬הבניינים‪ ,‬הגנים‪ ,‬ההיסטוריה והתרבות‪ .‬מחוץ לגבולותיהן הן‬
‫צריכות להשקיע אנרגיה כדי לשמור על דמותן‪ ,‬אחרת היא מושפעת‬
‫יותר מאיך שסביבתן רואה אותן‪ .‬לא האנשים שאוהבים אותן‪ ,‬שבחרו‬
‫לגור בהן‪ .‬כל השאר‪ ,‬שלא יודעים עליהן הרבה‪ ,‬שחושבים עליהן‬

                                          ‫בקלישאות ובסטריאוטיפים‪.‬‬
‫"סליחה‪ ",‬אני שומע את קולה של גבעתיים‪ ,‬רך ומלא חרטה‪ ,‬וכשאני‬
‫מביט שוב היא אוחזת בידה של רמת גן בין ידיה‪ .‬אני לא יודע אם היא‬
   33   34   35   36   37   38   39   40   41   42   43