Page 94 - 22322
P. 94
94רותם ברוכין|
היא מביטה בי בדריכות ,וברור לי שהמילה היחידה שהיא מבינה
היא שמה שלה .אני מתרכז ,מנסה לתקשר איתה במחשבותיי .אף
פעם לא ניסיתי לעשות את זה עם עיר זרה ,ואני ממילא לא טוב בזה
במיוחד — בדרך כלל הן אלו שיוצרות קשר ,אם יש בו צורך .אני מנסה
לחשוב אליה מחשבות מרגיעות ,מחשבות של שלום ודיפלומטיה.
מאחורי החזות הגאה אני מרגיש רק זעם חד ,חורך ,כאילו עצם העובדה
שאני נמצא בתוך גבולות תל אביב מהווה עלבון נורא מבחינתה.
כמובן .היא כבר חושבת על העיר הזאת כעל שלה.
"אני יכולה לנסות לתרגם כדי שתחזור על דבריי ",ירושלים אומרת
בתשובה לשאלה שלא נשאלה .נימת ספק בקולה" .אבל אנחנו לא
מדברות באותו דיאלקט בדיוק ,וגם אם היא תבין ,היא עלולה לשחרר
את החץ הזה רק בגלל המבטא שלך".
"אני מוכן לקחת את "...אני מתחיל לסנן ,אבל משתתק כשספרטה
מדברת שוב ,באותה שפה שאני מניח שהיא יוונית עתיקה .ירושלים
מתייעצת בקולות מהוסים עם כמה מהאחרות — אולי צפת ועכו.
"ג'רוז?"
"אנחנו לא בטוחות ",מגיעה התשובה לבסוף" .משהו בסגנון
'המצביא שלך'".
"אני לא רוצה להילחם בך ",אני אומר ,ומנסה לשלוח את רגשותיי
אליה בזמן שאני מדבר ,מקווה שקולי לא מסגיר את האימה שאני חש.
"אני שומר ערים .את רוח עיר .אין לנו שום סיבה לפגוע זה בזה".
היא ממשיכה להביט בי ,ולרגע אני מרגיש משהו ממנה נשלח
לעברי ,מגשש ,אולי מנסה להבין —
מוזיקה חסידית בווליום מחריש אוזניים מקפיצה את שנינו .מכונית
מסחרית של חסידי ברסלב טסה לאורך הכביש ועולה על הכיכר בלי
להאט ,טסה לעברנו .אני מזנק לאחור ,ואז מבין שספרטה לא רואה את
הסכנה" .תיזהרי!" אני צורח ומתקדם שוב אליה ,מושיט אליה יד — היא
דורכת שוב את הקשת —
ואז הרכב פוגע בה ,מטיח אותה אל תוך פסל של מי שאני חושב
שהיא האלה אתנה .חסידי ברסלב מזנקים מתוכו לעברה ,אבל במקום
לעזור ,הם מתחילים לרקוד סביב הפסל ,שרים שירים על שמחה ואהבת
השם .אני בוהה בהם לרגע ,אבל צפירה חזקה נשמעת מכיוון הרכב,
