Page 96 - 22322
P. 96
96רותם ברוכין|
רתומה לשלושה סוסים לבנים וחוסמת את דרכנו .היא כבר לא לובשת
את השמלה הלבנה שלה ,אלא טוניקה אדומה שמעליה שריון מעוטר,
וגלימה אדומה .קסדה מכסה חלק מפניה ,מגנים עוטפים את שוקיה,
ומגן מתכתי נח על זרועה .היא אוחזת בידה קלשון בעל קצוות מחודדים
ומניפה אותו לעברנו .אני שומע את חבטות הפסלים שלה כשהם מנסים
לפרוץ את הרכב מאחורינו.
אביב דורכת שוב בכוח על דוושת הגז ונוסעת בחזרה אל תוך
הכיכר ,מקללת בכמה שפות ברצף .ספרטה רודפת אחרינו .אני מציץ
מהחלון וכמעט מאבד את הראש ,אבל אביב מושכת אותי בכוח בחזרה
ברגע האחרון .היא מקערת יד סביב פיה וצורחת אל תוך הרחוב,
"מאגו!"
הקול שלה מהדהד — לא כמו הקריאה ,יותר כמו אזעקה או ניסוי
צופרים .הוא רם כל כך ,שאני נאלץ לכסות על אוזניי בזמן שהיא
ממשיכה" .בוא לכאן מיד ותשתלט על הזקנה המטורפת שלך!"
"מאגו?" ירושלים שואלת באוזנייה" .זה השומר שלה?"
"תעזבי את זה ,בסדר?" אביב עונה בכעס" .זאת פאשלה שלי .אני
מוציאה אותו מכאן בחיים .נשבעת".
"כבר התחלנו לשבור את המחסומים שלה ",ירושלים אומרת" .אבל
זה עלול לקחת זמן .רק תחזיקי מעמד בינתיים".
"סליחה ,אכפת לכן?" אני שואל ,לא פחות זועף משתיהן" .גם אני
חלק מהשיחה הזאת .וכמעט הצלחתי לדבר איתה לפני שהגעת".
"היא חיכתה שאגיע ,אחרת זה לא היה מכובד לרצוח אותך ",אביב
אומרת ביובש ,מזגזגת בחזרה אל הכביש ונוסעת לכיוון אבן גבירול.
המרכבה של ספרטה מזנקת לנגד עינינו ,חוסמת שוב את דרכנו .אביב
בולמת בכוח כדי לא להתנגש בה ,מקללת שוב ופותחת את חגורת
הבטיחות" .אני אלחם .אתה תנהג".
"מה?" אני מתבלבל .היא שולפת קת נטולת להב מתוך הכיס שלה,
מה שרק מגביר את הבלבול שלי ,ועפה החוצה דרך תקרת הרכב .היא
מתמצקת שוב על המנוע ,עומדת בגובה של ספרטה .סירנות נשמעות
במרחק" .אמרתי לך שהוא מחוץ לתחום ,אבל לא יכולת להתאפק,
נכון?"
משב רוח ים מלווה את דבריה ,מטיח את שערה של ספרטה בפניה.
