Page 100 - 22322
P. 100
100רותם ברוכין|
אני מתחרט כמעט ברגע שהמילים הריקות מתוכן יוצאות מפי .אני
מרגיש צבוע ,עלוב .פניה מהדהדות את מחשבותיי" .התפקיד שלך",
היא חוזרת אחריי" ,כן .בטח".
גרוני חנוק .לא כך רציתי לנהל את השיחה הזאת ,עשרות מטרים
באוויר ,כשאנחנו בורחים מעיר קדומה מטורפת" .אני כל כך מצטער,
אביב .על הכול .לא משנה מה היה המצב בינינו ,אני עדיין השומר שלך,
והייתי פחדן מכדי לפגוש אותך".
שפתיה מתכווצות ,אבל עיניה משתנות לצבע חום ,חם יותר .אני
רוצה כל כך שהיא תגיד משהו — שהיא סולחת לי ,שהיא שונאת אותי,
כל דבר .אבל היא שותקת.
סלעים בוערים נוספים נורים לעברנו ,כמה מהם חולפים במרחק
שערה מפנינו .מאיפה ספרטה מטילה עלינו את כל זה? אביב מחדשת
את המעוף ,מקללת שוב ,אבל נראה שרוב הכעס שלה אינו מכוון
כלפיי עוד .למטה ,על אבן גבירול ,החיילים צועדים לעברנו בשורות,
חרבות וחניתות בידיהם .קמטי ריכוז מופיעים במצחה של אביב ,והמון
היפסטרי זועם מסתער על החיילים ,מטלטל את שורותיהם המאורגנות
עם שלטי מפגינים וגאדג'טים מטופשים .זה מצליח ,לפחות לכמה דקות,
והחיילים נראים נבוכים ומבולבלים .אביב מנצלת את הבלבול מתחתינו
כדי להמריא גבוה יותר ,מעל לטווח של ספרטה .בתוך שניות נגלה
לעיניי נוף עוצר נשימה ,כזה שבני אנוש מסוגלים בדרך כלל לראות רק
ממטוסים וממסוקים ,ואני מתחרט על כל הפעמים שפחדתי לעוף איתה.
היא מתנשמת במאמץ להחזיק את שנינו גבוה באוויר" .מה אני
אעשה איתך?" היא שואלת ,יותר את עצמה מאשר אותי" .איך אני
אבריח אותך מהמשוגעת הזאת?"
"אני? מה איתך?" אני שואל" .אביב ,את לא יכולה לעשות את זה
לבד .היא לוחמת מיומנת .את לא עסקת בקרבות בשנים האחרונות ,אלא
אם כן מדובר בפלייסטיישן —"
"ומה אתה חושב שעשיתי בתקופת נפוליאון? הפלישתים?
החשמונאים?" היא שואלת בזעף.
אני נאנח ,מתכווץ .כמו כולם ,אני נוטה לשכוח את יפו לעתים
קרובות" .בסדר .אני מקבל את זה .אבל ספרטה נעצרה בזמן ,ואת
התמלאת בפציפיסטים ,ג׳ובניקים שלא החזיקו נשק מאז הטירונות
