Page 104 - 22322
P. 104
104רותם ברוכין|
לאפשר לה ולאחרות להפסיק לדאוג לגורלי .כמה מהן בוודאי מכירות
את ספרטה באופן אישי ,בנות תקופתה או זקנות ממנה .עכשיו כשהן
יודעות מי היא ,הן ילמדו אותה ,את החולשות שלה ,את הדרכים
להיאבק בה.
אני מדווש דרך מבוך הסמטאות ,עוקב אחרי המפה שאביב הניחה
בראשי .לא הייתי מצליח למצוא את דרכי כאן בלי ההדרכה שלה.
הרחובות סביבי דוממים ,אבל אני שומע הדי רעמים מרוחקים ממרכז
העיר .זיקוקין דינור מתנפצים מעל הים בשלל צבעים וצורות .פיקחי
מצדה .אני מחייך .הם לא עושים כלום ,כמובן ,אבל ספרטה לא תדע
את זה .אבנים שורקות בתגובה .צרחות עמומות נשמעות במרחק ,ואני
מתכווץ ,מתפלל שהמלחמה הזאת עדיין לא גבתה חיי אדם .מחלף
ההלכה נגלה סוף־סוף לעיניי ,ומעבר לו אני רואה את בנייני הבורסה.
שתי דוגמניות בבגדים אופנתיים מקשטות את שלטי החוצות העצומים
התלויים על אחד הבניינים מעל נתיבי איילון ,והן מביטות ישר אליי.
"תשתמש בקריאה!" אומר השלט ,ואני לא יכול שלא לחייך .האם זה
אומר שהן הצליחו לפרוץ את הביצורים של ספרטה ,או שזו רק תזכורת
כללית? כך או כך ,בעוד דקות ספורות אהיה מוגן.
"שומר!"
הצעקה גורמת לי ללחוץ על הבלמים בכוח .אני מוריד רגל לקרקע
כדי לייצב את עצמי ומסובב את הכידון .אני מזהה את האיש מיד — הוא
לבוש באותם בגדים משונים שלבש בחוף ,חולצה דמוית טוגה ומכנסיים
ארוכים מבד בהיר ודק .שערו כהה ,עיניו כחולות ,וכתם לידה מעטר את
צד פניו .השומר של ספרטה .מאגו ,אביב קראה לו.
"חכה ",הוא מבקש ,ידו מושטת לעברי כאילו בתחינה" .אני זקוק
לעזרתך".
אני נזכר במפגש הקודם שלנו ,בהבעתו הקרה ובשפת הגוף שלו
כשהפריע את השיחה שלי עם אביב .זו לא היתה אבירות שגרמה לו
להיחלץ לעזרתה של אישה צעירה במצוקה .הוא הכיר אותה .גרוע
מכך ,היא הכירה אותו .גועל וחשדנות מציפים אותי ,ואני מסמן לו
לעצור" .אל תתקרב אליי".
"בבקשה ",הוא אומר בשקט" .הערים שלנו עומדות להרוג זו את זו.
אני לא יכול לעצור את המלחמה הזאת לבדי".
