Page 107 - 22322
P. 107
שומרי הערים |107
הוכחה חיה לכך .ובכל מקרה ,אתה מדבר על הרס או גלות ,לא על רוח
שמעוניינת להיפרד מהמקום שלה .זה מה שאני עושה — עוזר לערים
שנותרו בלי מקום למצוא את הבית החדש שלהן ,ומוצא מחליפות לאלו
שמעוניינות לעזוב".
שומר ערים שתפקידו למצוא בית לרוחות נטושות ולשחרר רוחות
מחובתן? מעולם לא שמעתי על תפקיד כזה ,לא מאבא שלי ,לא ממת'יו,
לא מהערים האחרות .אני חייב לדבר איתן .אני מרים את ידיי ,שנשמטו
מידיות הכידון בלי שהרגשתי בכך .מאגו עוקב אחר תנועתי" .למה
שתרצה למנוע מהן את הדבר ששתיהן רוצות?" הוא שואל ומתקרב
אליי ,משדר דחיפות" .אנחנו נמצאים בתהליך העברה של השטח כמעט
חצי שנה ,והכול עלול לרדת לטמיון אם הן תסרבנה להקשיב .אתה חייב
לעזור לי לעצור את הקרב הזה".
חצי שנה .הבטן שלי מתהפכת .בגרון שלי מתמצק לאט־לאט גוש
של עלבון וכאב .לאן חשבה ללכת? מה אם היא היתה נעלמת בלי
להיפרד ,ולעולם לא הייתי רואה אותה שוב?
"בבקשה ",מאגו אומר" ,בוא איתי".
אני נושם עמוק ומחליט" .לא".
"לא?" מאגו חוזר אחריי ,ועיניו התכולות מתקשות שוב כמו פלדה.
"אני מסכים איתך ",אני אומר" .צריך להפסיק את המאבק הזה.
אבל הבטחתי לתל אביב ולרוחות האחרות שלא אסכן את עצמי למטרה
הזאת .הן מחכות לי .אני אחזור עם —"
"אין לנו זמן לזה ",מאגו אומר ,ומתקרב עוד ,ידיו כמעט תופסות
את כידון האופניים.
אני נרתע לאחור ונושם עמוק ,תחושת סכנה פתאומית אוחזת בי.
מבטי נופל על השלט שמעל איילון ,ובלי לחשוב אני פונה לעבר מגדלי
הבורסה וצורח במלוא הגרון" ,רמת גן!"
אולי זה האדרנלין ,או הפחד — מספרטה או מהשומר המוזר שלה,
אני לא בטוח ,אבל אני משתמש במלוא עוצמת הקריאה .אני לא יודע
אם זה יעבוד .כלומר ,אני משער שלא .אם הן היו מצליחות לשבור
את החסימות על העיר ,הן לא היו תולות שלט מאיר עיניים — הן היו
מסתערות פנימה כמו הוריקן ,תוקפות את ספרטה ונושאות אותי למקום
מבטחים .לולא ההוראה הברורה באותו שלט ,לא הייתי מסתכן בשימוש
